כל המאמרים במדור במדבר

הנה אנו עומדים בשנת הארבעים במדבר. שנת סיום המסע הרגלי עבור העם ושנת סיום מסע חייהם של שלושת מנהיגיו. בפרשתנו אנו נפרדים לשלום מאהרון ומרים,

בפרשת חוקת מספרת התורה על מות מרים וסילוק הבאר (במדבר כ' א'). חז"ל ראו קשר בין התלונות לפטירת המנהיגים, מרים בקדֵש, ואהרון בהֹֹר ההר, שבזכותם

אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בספרות חז"ל הוא סיפורו של דמא בן נתינה, הגוי האשקלוני, שכיבד את אביו. הסיפור מופיע בשינויים ובנוסחים שונים. נביאו כפי שהוא

חטא 'מי מריבה' מתרחש בשנת הארבעים ללכתם במדבר, בסמוך לכניסה לארץ ישראל ולמעבר מהנהגת המדבר בדרך נס, להנהגת ארץ ישראל בדרך הטבע. הדיון על החטא

"…כיוצא בדבר אתה אומר, (במדבר כא) 'עשה לך שרף ושים אתו על נס, והיה כל הנשוך וראה אתו וחי'. וכי נחש ממית, או נחש מחיה.

עם ישראל מוקיר את זכרו של פנחס שהציל אותו מכליה, כשעצר את ההתדרדרות במשבר עם בנות מואב: "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" (במדבר כה

בפרשתנו, משה מבקש מהקב"ה למנות מנהיג אחריו, ובתיאור דרישות התפקיד אומר כך: "יפקד ה' אלוקי הרוחת לכל בשר איש על העדה: אשר יצא לפניהם ואשר