זהירות מאיבוד שליטה
לקראת סוף הפרשה מובא פסוק כמוס וחידתי: " עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה' אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן". פרשני הפשט סברו, שכוונת הפסוק
לקראת סוף הפרשה מובא פסוק כמוס וחידתי: " עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה' אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן". פרשני הפשט סברו, שכוונת הפסוק

הנה אנו עומדים בשנת הארבעים במדבר. שנת סיום המסע הרגלי עבור העם ושנת סיום מסע חייהם של שלושת מנהיגיו. בפרשתנו אנו נפרדים לשלום מאהרון ומרים,
בפרשתנו מוזכר (במדבר כא, יד): "עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר בְּסֵ֖פֶר מִלְחֲמֹ֣ת ה֑' אֶת־וָהֵ֣ב בְּסוּפָ֔ה וְאֶת־הַנְּחָלִ֖ים אַרְנֽוֹן". טיבו של "ספר מלחמות-ה’ שנוי במחלוקת בין הקדמונים. התרגום הירושלמי באר

בפרשת חוקת מספרת התורה על מות מרים וסילוק הבאר (במדבר כ' א'). חז"ל ראו קשר בין התלונות לפטירת המנהיגים, מרים בקדֵש, ואהרון בהֹֹר ההר, שבזכותם

אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בספרות חז"ל הוא סיפורו של דמא בן נתינה, הגוי האשקלוני, שכיבד את אביו. הסיפור מופיע בשינויים ובנוסחים שונים. נביאו כפי שהוא

חטא 'מי מריבה' מתרחש בשנת הארבעים ללכתם במדבר, בסמוך לכניסה לארץ ישראל ולמעבר מהנהגת המדבר בדרך נס, להנהגת ארץ ישראל בדרך הטבע. הדיון על החטא

"…כיוצא בדבר אתה אומר, (במדבר כא) 'עשה לך שרף ושים אתו על נס, והיה כל הנשוך וראה אתו וחי'. וכי נחש ממית, או נחש מחיה.
הדעה הרווחת בציבור היא שהאשה לפי מקורות היהדות היא פאסיבית באישיותה וטפלה לגבר. סמך לתחושה הזאת הם לכאורה הכתובים: "אעשה לו עזר כנגדו", או "כל

עם ישראל מוקיר את זכרו של פנחס שהציל אותו מכליה, כשעצר את ההתדרדרות במשבר עם בנות מואב: "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי" (במדבר כה

בפרשתנו, משה מבקש מהקב"ה למנות מנהיג אחריו, ובתיאור דרישות התפקיד אומר כך: "יפקד ה' אלוקי הרוחת לכל בשר איש על העדה: אשר יצא לפניהם ואשר