אומנות הריגול

הפטרת השבוע מציגה בפנינו פעולת ריגול נועזת ושני מאמנים (coachers) לריגול ולחיים; יהושע ורחב.
" וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ-בִּן-נוּן מִן-הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם-אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים, חֶרֶשׁ לֵאמֹר, לְכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְאֶת-יְרִיחוֹ…" (יהושע ב', א'). מלמד אותנו יהושע:
"וישלח" – ריגול הנו שליחות.
"מן השיטים" – כוונת הפשט לשמו של מקום גיאוגרפי. אולם אציע ללמוד מביטוי דומה "בין השיטין" שחכמת הריגול, בראיית הנסתר והחבוי.
"שניים" – "טובים השניים מן האחד", ובפרט בעת סכנה.
"אנשים מרגלים"- על מנת לבצע בנאמנות שליחות לאומית ולהיות מוכן אף לקידוש ה', נדרש המרגל לערכי מוסר ומידות – להיות איש.
"חרש"- ריגול עניינו פענוח השקט. אדם המסוגל לשתוק ולהכיל שתיקה, יוכל גם לפענחה. רש"י במקום, מביא שני פירושים נפלאים – היו כחרשים – שלא יסתירו מפניכם מידע, וגם לכו עם חרסים ("ש" = "ס") – הסוו עצמכם, שיחשבו שסוחרים אתם…
"לכו" – היו בתנועה ויוזמה מתמדת.
"ראו את הארץ ואת יריחו"- על המרגל לקנות לעצמו מבט כולל על המציאות (הארץ), וגם פרטני (יריחו). כך יכיל מורכבות.
ומה מלמדת רחב?
"וְהִיא, הֶעֱלָתַם הַגָּגָה; וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ, הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל-הַגָּג" (פס' ו') – על יתרונות התצפית, המאפשרת מבט מגבוה (אולי -אמוני) על המציאות. ועל חשיבות ההיערכות לכל תרחיש מבעוד מועד.
"וְהֵמָּה, טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן; וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם, עַל-הַגָּג" (ט') – אל למרגל לבחור בשינה, אלא בעירנות ובזריזות.
"וַתֹּאמֶר, אֶל הָאֲנָשִׁים, יָדַעְתִּי, כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ… וְעַתָּה, הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּה', כִּי-עָשִׂיתִי עִמָּכֶם, חָסֶד (י"ב) – ככל שמשימת הריגול תשקף יותר ערכים, כך היא תגייס מחויבות. האינטרס שרחב משרטטת אינו רק מדיני אלא גם היסטורי, דתי ובינאישי (חסד).
" כִּי … בַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת" (ט"ו)- ריגול מציע חיים על קו התפר – השתייכות ללא היטמעות, חיי מודעות ובחירה.
"וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ… וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים… וְאַחַר, תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם" (ט"ו- ט"ז) –בריגול ובחיים, נדרשת סבלנות וצניעות (מחבוא).
ריגול בתוך המשפחה
ריגול, קיים גם בזירה המשפחתית (הורים ומתבגרים, בני זוג ועוד) ומהווה חומר נפץ וצעד פסול בפרט כשמניעיו מעוותים ופוגעניים.
במקום לרגל בקרב אחרים, אציע להתאמן בריגול עצמי ובפיתוח המידות הנזכרות, שהרי כל אחד ואחת מאתנו הוא ארץ בלתי נודעת.
(שלח תשעז)