
חובה לדבר עברית
במשפטי תנאי – האם התנייה בכיוון אחד מלמדת גם על הכוונה בכיוון השני, או לא? "'ולמדתם אותם את בניכם', בניכם ולא בנותיכם, דברי רבי יוסי

במשפטי תנאי – האם התנייה בכיוון אחד מלמדת גם על הכוונה בכיוון השני, או לא? "'ולמדתם אותם את בניכם', בניכם ולא בנותיכם, דברי רבי יוסי

ואולי רמז רומזת לנו התורה ש"בית טוב" כשלעצמו אינו עדיין ערובה בטוחה לעתיד האמונה כבר בכניסתו הראשונה לארץ כשאמר הקב"ה לאברהם אבינו: "לך לך מארצך

יהיו הדברים האלה תמרור בפני כל מי שפועל בדרך מסוימת בפולמוס הגדול שמציף את החברה הישראלית בעת הזו ״ובאהרן התאנף ה׳ מאוד להשמידו״ – קשה
פרשת ואתחנן, ממשיכה את מגמת ספר דברים, ואשר עוסקת בנאום האחרון של משה לבני ישראל ערב כניסתם לארץ המובטחת. תחילת הפרשה מהווה המשך ישיר של

פרשתנו כוללת את אחד מהקטעים המרכזיים של אמונת ישראל, הפרשה הראשונה של קריאת שמע, אשר משמעותה היא קבלת עול מלכות שמים: (ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ד'

שיח של נחמה הוא שיח של חסד. הוא דיבור על לב, הוא קריאה. הוא הכרה שמדובר בצלקות עמוקות מתקופה קשה. ההדחקה מפנה את מקומה להזדהות

לצד עשרת הדיברות, אחד הפסוקים רבי העוצמה בפרשתנו – שפותחים גם את סדר הקריאה בצום תשעה באב – מבטא את השתרשותם של בני ישראל בארץ

השבת נקרא בהפטרת "נחמו" בישעיהו. מדרש פסיקתא דרב כהנא טז שם לב לקושי שבפער בין נבואות הפורענות לנבואות הנחמה. האמנם מי שדיבר דברי זעם קשים

הפטרת השבת הינה נבואת הנחמה של ישעיהו הנביא הפותחת בפסוק "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹקֵיכֶם" (ישעיה, מ' א'). רבינו בחיי פירש את כפל הלשון "נחמו

על כולנו לנוע מ-ט' באב אל ט"ו באב, מיום הפירוד הגדול שנבע משנאת חינם, אל יום השמחה החשוב עברנו השנה במעבר חד במיוחד מימי האבל