כל המאמרים במדור וירא

פרשת העקידה מסתיימת בגילוי האלוקי לאברהם האומר לו "כִּ֣י׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱ-לֹהִים֙ אַ֔תָּה" ואין אנו יכולים שלא להתפלא על כך: וכי היה צריך את

האדם המחפש משמעות לחייו אחוז ביכולת לחיות ולהכיר בחוקי הטבע, אך בו בעת “להתריס” כנגד ה”הגיוני” ו”המקובל” “וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה בֵן,

נקיבת שם הגר (שלא כרבות מגיבורות המקרא שנותרו אנונימיות), והמקום הרב שמיוחד לה, מבליטים את אישיותה ועוצמתה "אין בית מדרש בלא חידוש". היקף הספרים על

הפרשנים כולם סברו שאכן האבות קיימו את כל התורה ומתוך נקודת מוצא זו מצאו פתרונות מקומיים בגמרא ביומא מובא שאברהם אבינו שמר את כל התורה

המבקשים ללכת בדרכו של אברהם אבינו ייטיבו לדעת כי שפת ההרס והדין מאבדת את העולם מה אנו נקראים ללמוד מהעובדה שאברהם אבינו התפלל על אנשי

מאברהם נלמד שאל לנו להתייפייף כדי למצוא חן בעיני הזולת, אלא יש להציג את היהדות בצורתה האמתית הרעיון העומד מאחורי "ישיבות הקו" אינו חדש אלא

  בציור הזה המוטיב המרכזי הוא הסימבול של הלב, כפי שנאמר: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱ-לֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" (תהלים נ'א י'ב), "וְאָהַבְתָּ אֵת

  פרשת העקידה שנקרא השבת הינה אחת הפרשיות המכוננות בתורה, שמעוררות השתאות, וקשות להבנה בשכל אנוש. ניסיון העקידה הטביע בדי. אן. אי. הקולקטיבי של עם

פרשתנו מסתיימת בעקידת יצחק, הנסיון העשירי מעשרת הנסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו – ועמד בכולם. רש"י על פרקי אבות (פרק חמישי משנה ג'), תולה  את

  ישיבתו של אברהם בפתח האוהל, מבטאת עין צופיה החוצה. אברהם מצפה לעוברים ושבים: "אמר אברהם עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי. תאמר