ד"ר תמר מאיר (ראש ביהמ"ד 'כולנה', ראש החוג לספרות בגבעת וושינגטון)
מסורות שונות מספרות על לידת הבעש"ט, ובהן הגרסה המובאת בספר קהל חסידים החדש: "אביו של הבעש״ט ז"ל, רבי אליעזר ז״ל, היה דר בכפר, והיה מכניס אורח גדול, והושיב שומרים בקצה הכפר, וצוה להשומר מיד שיבוא איזה אורח, יבשר לו שילך אצל ר׳ אליעזר הנ״ל, ושם יהיה לו טוב… ואחר שבא האורח אליו, נתן לו מיד נדבה הגונה קודם שיאכל, כדי שיאכל בשמחה וידע מה פעל כאן… ופעם אחת שיבחו בשמים ממעל מאד ההנהגות טובות שלו, והסכימו בשמים לנסותו באיזה דבר, ואמרו מי ילך לנסותו, ואמר הס״מ אני אלך. ואמר אליהו הנביא ז״ל לא טוב שתלך אתה אני אלך. והלך אליהו ז״ל אליו בשבת אחר חצות כדמות עני במקלו ובתרמילו, ואמר שבתא טבא כנהוג, ומהראוי היה לגרשו לחוץ כמחלל שבת, אבל רבי אליעזר הנ׳׳ל היה סבלן ולא רצה לביישו ונתן לו מיד לאכול סעודה שלישית בכבוד, וכמו כן סעודת מלוה מלכה. וכן ביום ראשון בשחר נתן לו גם כן נדבה, ולא הזכיר לו כלל מחילול שבת שלא לביישו. וכאשר ראה אליהו ז״ל את מנהגו הטוב בזה, גילה את עצמו אליו ואמר לו דע לך שאני אליהו הנביא ובאתי לנסותך ובשכר זה תזכה לבן שיאיר עיני בנ"י, וזכה להבעש"ט ז״ל".
אם נדמה לכם שר' אליעזר מזכיר את אברהם אבינו – אתם לא טועים. לא רק שיש כאן הכנסת אורחים (כולל פעולה אקטיבית לוודא את הגעתם אליו) והבטחה להיפקד בילד, אלא שגם ניסיון יש כאן. על פי מדרש בסנהדרין פט ע"ב: "ויהי אחר הדברים האלה… אחר דבריו של שטן…".
בסיפור שלנו השטן מוחלף בסופו של דבר באליהו הנביא, והניסיון מתייחס לשלב הקודם – ניסיון הכנסת האורחים. כמו אברהם אבינו, גם ר' אליעזר מכבד את אורחיו מבלי לדעת שהם שליחי שמיים, ומבלי לשאול שאלות. בסיפור על אביו של הבעש"ט, מתווסף ניסיון שהוא רמז מקדים לפעולות של הבן שיוולד בעולם. לא מדובר על אירוח בלבד. המציאות בה חי ר' אליעזר היא של עניים המחזרים על הפתחים. דווקא אליהם הוא מתייחס כאל האורחים הנכבדים והחשובים ביותר כולל ההקפדה שלא לבזותם ושלא לביישם. ההיררכיה הרגילה של בעל הבית היכול להרשות לעצמו לקבוע כללים עבור העני אינה מתקיימת כאן, והוא זהיר בכבודם, גם כאשר הדבר מאתגר אותו, וגם כאשר נראה שהם עצמם אינם מקפידים בכבודו ובכבוד שמים. בנו שייוולד בזכות המעשה, יהיה מי שרואה ללב האנשים, ומכניס אותם פנימה תחת כנפי השכינה, מבלי לשפוט אותם, וכמו אברהם אבינו – עושה את הנפשות קרובות יותר לאביהן שבשמים.
(וירא תשפ"ג)
