כל המאמרים במדור חיי שרה

ברשומה הנוכחית נעסוק במפעליו התורניים של הרב דני לביא, ר"מ ואחראי על לימודי האמונה בישיבת אלון מורה, ראש בית המדרש לסטודנטים בקרית אונו, שעמל לספק

אם יש מנצח בבחירות האחרונות אלו הן המפלגות הערביות עם 19 המנדטים שקיבלו. אם להסתמך על ידיעות המתפרסמות, מתקיימים גישושים איתן על תמיכתן בקואליציה חדשה.

הקריאות ברחבי הארץ, בעיקר מאזור "גוש השינוי", וגם מן התקשורת, אל הפוליטיקאים, להפר את הבטחותיהם לבוחר שלא לשבת עם מפלגות כאלה ואחרות, נשמעות בקול צלול,

שרה אימנו הלכה לעולמה והכתוב אומר (בראשית כ"ג, א'-ב'): "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה". מה פשר המילים: "שני

פרשת חיי שרה נפתחת דווקא במותה של שרה. התורה מבקשת ללמדנו כי את חייו של אדם אין מודדים רק במספר השנים שחי, אלא גם במה

ההיסטוריה הרגילה אותנו לסיפורי מלחמות ולמאבקים דיכוטומיים- תמיד יש מנצח ברור, מוחלט ומובהק לצד מפסיד שמובס לחלוטין. חלק מהתמונה הזו נובע מכך שההיסטוריה נכתבת בידי

אחרי שנים במערכת החינוך, אחת מהמסקנות שהגעתי אליהן היא שיש תלמידים שלא צריכים עוד שיחת מוטיבציה: הם לא צריכים שנגיד להם כמה הם מוכשרים, כמה

כולם מכרים את הסיטואציה השגרתית אך המטלטלת: ילד בן חמש  מסרב בתוקף לאכול את עוגת יום ההולדת שלו משום שהיא נחתכה באופן שאינו אחיד. הוא

חודש מרחשוון אמנם נטול מועדים – ובכל זאת הוא 'מככב' במקום אחד בסדר מועד של המשנה: במסכת תענית. בתודעה השגורה שלנו, תעניות הן תעניות הציבור

כאשר מגיע עבד אברהם לארם נהריים הוא מגדיר סימן לבחירת הנערה שתתאים ליצחק, כנאמר: "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה