ברשומה הנוכחית נעסוק במפעליו התורניים של הרב דני לביא, ר"מ ואחראי על לימודי האמונה בישיבת אלון מורה, ראש בית המדרש לסטודנטים בקרית אונו, שעמל לספק מענה אינטלקטואלי ואמוני מעמיק לדור הצעיר.

את דרכו בעולם המחשבה החל הרב דני בגיל צעיר, וכבר אז מצא בעולמות האלו את 'חלקו' שבתורה. וזכה להעמיק ולקנות שליטה בספרים ההגותיים והפך לבן בית בעולמות הרוחניים הנפוצים בבתי המדרש שלנו: ספרי גדולי הראשונים, המהר"ל והרמח"ל, גדולי החסידות וכמובן כתבי הרב קוק שבהם הוא בן בית של ממש (נחשפתי לבקיאות ולהעמקה שלו בכתבי הרב קוק סביב הפולמוס המגזרי סביב דמותו של הרב קוק שהתרחש בחודשים האחרונים).
הרב לביא מלמד תורה שנים רבות, ובמסגרות רבות ומגוונות. מתוך רצונו העמוק של הרב לביא לספק מענה אינטלקטואלי-אמוני לציבור רחב. מתוך הבנה שציבור בני התורה מעורה עמוק בכל מערכות המדינה והכלכלה הוא פיתח סדרת השיעורים מקיפה: "עבודת השם בחיי המעשה". סדרה שמדגימה יפה ומורידה לעבודה מעשית את התובנה הרוחנית הבסיסית של ציבורנו (שלצערנו, לעיתים משמשת כסיסמה בלבד) לגביו העיסוק והצמיחה הרוחנית אינה מצטמצמת בגבולי הישיבה.
מעבר למסלול ולתכנים הישיבתיים המקובלים, בערה בו שאלות הרציונליות והמוסריות שבתורה: כיצד מתמודדים עם המתח שבין התורה למדע ולתרבות ימנו? מהו המענה התורני לשאלות של מגדר, זכויות אדם, מוסר מלחמה ועוד?
במהרה הוא זיהה שהעיסוק בתחומים האלו מוזנח, וכמעט שאינו זוכה להתייחסות שיטתית בעולם הדתי לאומי. אם תרצו, גישת ה'כוזרי' האמונית-פנימית ניצחה ודחקה לשוליים את גישת ה'רמב"ם' המתמודדת לעומק עם אתגרי המדע והפילוסופיה.
התוצאה העגומה היא שפעמים רבות מחנכים ורבנים פוטרים שאלות אינטליגנטיות ורגישות ב'עצת היצר הרע'. וצעירים מתעניינים נשארים ללא מענה ראוי.
וחמור מכך, אל שטח ההפקר נכנסים "מומחים" מטעם עצמם לנושאים אלו ומציגים לא פעם "הסברים" הגורמים יותר נזק מתועלת. ניכר שלא רק שאינם מכירים את המטריה המדעית והפילוסופית של העולם הסובב, אלא שגם הבנתם התורנית לוקה בחסר, בלשון עדינה.
בעקבות מחקרים שהתפרסם על היקף תופעת הדתלשי"ם בציונות הדתית, פנה הרב אליסף ליבי לרב לביא (שחוקר אף הוא את התופעה) בניסיון להציב מענה הולם.
בשלב הראשון הם עסקו במיפוי נרחב של השאלות המעסיקות את הציבור הרחב במתח שבין התורה למדע והמוסר המודרני. הם גייסו כותבים רבים, החלו לכתוב ולהפיק תכנים עמוקים ומגוונים בתחומים הללו – והקימו יחד את מכון 'עולמות' (בראשותו של הרב דני).
גולת הכותרת של המכון הוא האתר המצוין 'לדעת להאמין', העוסק בקשת רחבה של נושאים: יחס התורה למוסר ומגדר, מהימנות מסורת התורה שבעל-פה, מקרא וארכאולוגיה. האתר כולל מאות רבות של תכנים אקטואליים ומעמיקים. באופן אישי, נהניתי מאוד מהחטיבה העוסקת ב'יהדות והחיים' ובניסיון לפרוט לפרוטות את הבשורה האוניברסלית של היהדות לעולם.
המגוון אינו מתמצה בנושאים, אלא גם בסוגי בפורמטים: מאמרים ארוכים וקצרים, סרטוני ווידאו, פודקסטים, שותי"ם ושיעורים. האתר פונה הן למחפשי תשובות נקודתיות והן למתעניינים בלימוד מעמיק של התחומים הנזכרים.
נקודה מרתקת ומשמחת במיוחד (ומומלץ להיכנס לאתר ולו כדי להתרשם מכך) היא המגוון הרחב של הכותבים ואנשי המכון. מהקצה הליברלי ועד הקצה השמרני, רבנים לצד אנשי מחקר ואקדמיה. מגוון זה מתבטא גם בסגנונות שונים ודרכים שונות למענה: החל מכותבים המתפלמסים חזיתית עם טענות הביקורת, ועד לאלו המתמקדים בהבנת ההבנה התורנית ובבניית: "ארמון התורה ממעל להן".
כיום האתר זוכה לעשרות אלפי כניסות בחודש, ומעבר לאתר המכון פועל בהעברת כנסים והשתלמויות, למורים תלמידים ולציבור הרחב ביחס לשאלות הנזכרות ואף מוציא ספרים וחיבורים ממוקדים על סוגיות ספציפיות.
בתקופה שבה לצערי עולם התורה הולך ומסתגר, הולך ומתבצר, החשיבות של הרחבת אוהלי תורה: עיסוק ללא מורא בשאלות שמעלה העולם המודרני (ולא רק בסגנון המביך של ה'מחזירים בתשובה') ושיתוף פעולה הדדי של חכמים מבתי מדרשות שונים (אל מול תופעת החרמות ההדדיות) רק מתגבר.



