רבי שמואל מסוכטשוב – ה'שם משמואל' שתי גישות בהסברת מצוות ה'. האחת מבקשת לנסות להסביר את המצוות גם בכלים מדעיים הידועים לנו. לדוגמא, מחקרים אודת
בפרשת השבוע משה מתבשר כי שליחותו הנתקלת באטימות לב מצד פרעה מכוונת מלמעלה. "ויאמר ד' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו
לקראת צאתם ממצרים נצטוו בני ישראל לקחת שה לבית אבות שה לבית, לשחוט אותו, ולאכול אותו בחיפזון על מצות ומרורים. לכל הפעולות האלה הייתה משמעות
תיאורי יציאת ישראל ממצרים מלאי הוד קדומים, וגילוי א-להי כביר. ניכרת בכתובים המגמה הפדגוגית המובהקת, שמחדדת את העובדה שניסי יציאת מצרים לא נועדו רק לדורם,
הפטרת השבוע מזכירה בתוכנה את הפטרת השבוע הקודם מספר יחזקאל. גם כאן מדובר במפלתה של מצרים בידי בבל, כשהפעם מזהה הנביא ירמיה חשש של ישראל
עשר המכות שחוו מצרים מקפלות בתוכן תהליך חינוכי שעברו המצרים, בני ישראל והעולם כולו. על פי האברבנאל, חלוקת המכות לשלוש הקבוצות כפי שקבע רבי יהודה
לאחר מכת בכורות נצטווה עם ישראל במצות פדיון בכור. המצווה כוללת פדיון בכור אדם ובכור בהמה טהורה. בהמות טמאות אין צריך לפדות מלבד החמור: '
מיכל בין מכת חושך ומכת בכורות, מבדילה פרשיה העוסקת בנושא אחר לגמרי: בהלכות הפסח הקרוב במצרים, והפסחים שיבואו לאחריו. בני ישראל מצווים כבר עתה לקחת
ראוי לזרות אור על מכת החושך, שכן מיקומה כמכה שלפני האחרונה מלמד שהייתה זו מכה קשה ביותר, והדבר מעורר תמיהה, שכן בניגוד לכל שאר המכות,
פעם אחת בלבד מוזכר הכינוי 'ערב רב' בתנ"ך- " וְגַם־עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם …" (שמות יב,לח). בפשטות, זוהי תערובת של עמים נוספים שיצאו עם בני
