מערכת שבתוןהרב יוסי שטרן
ראש ישיבת ההסדר בעכו
ספר שמות נחלק, בברור, לשלושה חלקים: יציאת מצרים, מתן תורה ובניית המשכן. פרשת תרומה פותחת איפה, בחלק השלישי – בבניית המשכן. זוהי הזדמנות, להתעמק מעט במשמעותו של המקדש עבורנו.
ביציאת מצרים נוצר עם ישראל ובמתן תורה קיבלו את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה – אולם, מה מתחדש בבניית המשכן?. גם כיום יש איזו הרגשה שלא ברור לנו מספיק חסרונו של בית המקדש. הנה יש עם ישראל ויש תורה, אז מה צריך יותר מזה?, לכאורה די בכך שישראל כולם ילמדו את התורה ויקיימו אותה. אבל האמת שחסר לנו את העיקר – בית המקדש הוא הלב של האומה הישראלית. העבודה הרעננה לא-ל חי, כל הקשר והדבקות הפנימית, השמחה וטוב הלבב בעבודת השי"ת, כולם נובעים אך מהשראת השכינה בבית מקדשינו.
בירור הזהות היהודית הנמשך, בוודאי דבר חשוב הוא, וכל שכן לימוד התורה שהיא "עץ חיים למחזיקים בה". אבל שניהם גם יחד צריכים להוביל להשראת שכינה, משמעותה של השראת השכינה היא לקשר עליונים ותחתונים וזהו תפקידה של כלל האומה הישראלית. גם היחיד שבישראל צריך לכוון את מעשה המצוות שלו ואת לימוד התורה באופן כזה שגופו ודעתו יהיו "כלים" להשראת שכינה. וכפי שרמזו חז"ל בפרשה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בתוכו לא נאמר אלא בתוכם. התכלית של ההליכה בדרך ה', איננה רק לזכות לחלק טוב בגן עדן אחרי מאה-עשרים, אלא- כפי שכותב ריה"ל בכוזרי – להדבק בעניין הא-לוהי, כאן, העולם הזה.
דוגמא לשלושת היסודות הללו של: עם ישראל, התורה והשראת השכינה (בארץ), ניתן למצוא בהקבלה לשלושה שלבים בחייו של היהודי.
ברית המילה – כנגד מציאות העם היהודי: יש מעמד עצמאי לעצם הנפש הישראלית. ברית המילה מאפשר באופן הסגולי להתוודע אל הכוחות הא-לוהיים הגנוזים ב"חלק א-לוה ממעל" שבכל "בן ברית". וכמו שבא לידי ביטוי בספר שמות, בברית המילה שנכרתה ביציאת מצרים, באותות הגדולים וביד החזקה שסימנה את עצמת הטבע של העם הנבחר.
בר מצווה – קבלת המצוות בגיל שלוש עשרה כנגד מעמד הר סיני וקבלת התורה. בן י"ג נהיה הנער "מצווה ועושה", כך שלמצוות ולימוד התורה שלו יש תוקף. לימוד התורה מיישר את דרכו ו"מאור שבה מחזירו למוטב".
נישואין – הקמת בית נאמן בישראל זהו השלב השלישי והמכריע של השראת שכינה. ובלשון חז"ל: "איש ואשה זכו – שכינה בניהם". מתוך הזכות והשראת השכינה נובע הכשרון לקדש את כל חיי המעשה בבית. בית ממש עם ילדים וארון מנורה שולחן וחצר. כל משפחה ו"מקדש מעט" שלה, הבית והליכותיו המתקדשים ע"י ריבוי זכויותיהם. כנגד הנישואין בא החלק השלישי שבספר שמות, בניית המשכן – "ושכנתי בתוכם". וכמו שדרשו חכמים את הפסוק: "ביום חתונתו וביום שמחת לבו" – אימתי נאמר הפסוק הזה? ביום שעמד המשכן שהייתה שמחה גדולה בישראל שהקב"ה שורה אצלם". יום בניית המשכן הוא יום כריתת ברית הנישואין בין קוב"ה ל"שכינתיה" היא כנסת ישראל. (כדרך שדרשו חז"ל בעניין שני בכרובים: "כאיש המעורה בלוויה שלו") התורה היא "שטר התנאים" המורה את הדרך הממזגת את "האידאה האלוהית" ב"אידאה הלאומית"- עד שתמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
נמצאנו למדים, שבית המקדש הוא ורק הוא המרכז הרוחני שלנו, בלעדיו אין השראת שכינה שלמה וחיינו הלאומיים אינם חיים כתיקונם, על כן נסיים במה שאנו מייחלים בסוף כל תפילת עמידה: "יה"ר מלפניך ה' או"א שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקינו בתורתך ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות".
(תרומה תשסח)
