השבוע התרחשה דרמה משמעותית ביהודה ושומרון. שרשרת החלטות שהתקבלו בקבינט האמורות לשנות כמעט לחלוטין את אופן הפעולה של מדינה ישראל מעבר לקו הירוק. מנגנון שהיה
שאלה: חייל עתיד לשהות בשטח רצועת עזה במהלך כל השבוע שחל בו פורים. האם יוכל להקדים ולתת מתנות לאביונים עוד לפני כן, כאשר יוצא הביתה?
לא ביקשתי לצחוק, אבל הגעתי סקרנית לסדנת יוגה צחוק לנשים. לצחוק סתם כך, ללא הכנה מוקדמת, נשמע לא ספונטני ואף קשה ליישום. ובכלל, על מה
השבוע מלאו ארבע שנים ללכתו מעימנו של יורם טהרלב. בלמעלה מאלף שירים העשיר יורם טהרלב את אוצר הזמר העברי, והם מלווים אותנו כמו צילנו, לכל
הלכתי לתומי ברחוב, שקוע במחשבותיי, ולא שמתי לב לבור שנפער בשולי המדרכה. צעד אחד לא מדויק, מעידה, והקרסול הסתובב. עצרתי את עצמי מלהוציא צעקה, אולי
תחילה, בפרשת יתרו, באו העקרונות הכלליים, עשרת הדיברות. עכשיו, בפרשת משפטים, באים הפרטים. הנה כך הם מתחילים: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד
פרשת משפטים אינה מן הפרשות ה"מרגשות״ במבט ראשון. אין בה התגלות דרמטית, לא ים נבקע ולא הר בוער. יש בה שורה ארוכה של חוקים: דיני
למשפחות מסוימות יש מסלול. ככה עושים, אלה הנורמות, אלה הציפיות. ממוסדות הלימוד ועד להקמת משפחה, יש קו ברור וכנגדו מתיישרים. יש מעין מובן מאליו כזה
ד"ר פנינה פוגודה חברת צוות מובילה ב'שותפות לשירות' בשבוע החולף הופצו שקרים על הכוונות והמניעים למאבקנו בעד גיוס חרדים. עם כל הכאב ועוגמת הנפש על
השבת נקרא את פרשת שקלים, אחת מ'ארבע פרשיות' שמוסיפים לקריאה לפני פסח. הסיבה לקריאה- בזמן שבית המקדש היה קיים הייתה מצוות עשה על כל אדם
