אחרי שהוריי נפטרו, נאחזתי בחפציהם. נאחזתי גם בחברים שלהם, באנשים שהכירו אותם, בכמה פרטי לבוש, בפרחים שאמי אהבה. רציתי עוד מהם במובן מוחשי. ניסיתי לעכב
ההתקוממות המתעצמת באיראן, שמוקדם לדעת אם תביא להפלת המשטר, פרצה על רקע המצב הכלכלי הקשה ובכלל זה המגבלות החמורות שהטיל המשטר על הציבור בצריכת מים
ביום שבו מונח לפניכם הגיליון הנוכחי, יום כ' בטבת, הלך לעולמו לפני 822 שנים (1204) הרמב"ם, האיש שעליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה",
הרב יוגב כהן כמי שהתמודד כמועמד לתפקיד רב העיר הוד השרון מטעם הציבור הדתי־לאומי, אני מבקש להצביע על כך שהשאלות העולות מן הבחירות חורגות בהרבה
"דָּבָר אַחֵר: 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת' – אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַר 'אֵלֶּה' – פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, 'וְאֵלֶּה' – מוֹסִיף שֶׁבַח עַל הָרִאשׁוֹנִים. 'אֵלֶּה תוֹלְדוֹת
אני אוהב לומר בחצי-צחוק – אבל רק חצי – שההוכחה לכך שמשה היה גדול הנביאים היא שכאשר ה' ביקש ממנו להנהיג את עם ישראל, הוא
משה שואל (שמות ג', י"ג) "הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם א-לוהי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי מה שמו? מה אומר אליהם"? ותשובת
פרשת שמות פותחת בספירה יבשה לכאורה: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". לא סיפור גבורה, לא דרמה – שמות. אך דווקא מתוך הרשימה האנונימית הזו,
מאז אמירתו המיתולוגית הידועה של הרב שך, שמי שנמצא בישיבה ואינו לומד מסכן את הלומדים ובגדר רודף, עברו הרבה מים שאין להם סוף בהיכלי הישיבות.
פרשת 'פקודי' מסכמת את מלאכת המשכן, מתארת את הדוח הכספי שמגיש משה רבנו לעם, ומדגישה את חשיבות הדיוק, האמינות והשקיפות. בנוסף, היא מסיימת את ספר
