כל המאמרים במדור שמות

פרשתנו פותחת במצוות עשיית המשכן (שמות כ"ה ח'). ר' יהודה הלוי אומר כי המשכן דומה ללב בגופו של אדם (מאמר ב' כ"ו ל"ב), כשם שאדם

הקמת המשכן היתה אחד מה'פרויקטים' הלאומיים הראשונים בהיסטוריה של עם ישראל. היו בו שילוב של היבטים רוחניים עליונים, עם היבטים טכניים של בניה והקמה, והיבטים

סיפור המובא בבבלי במסכת כתובות (סב:), מספר לנו על פרשת נישואיו של בנו של רבי: "[…] (הלך לעסוק בנישואי בנו לבית ר' יוסי בן זימרא),

אנו מעלים על נס את אלה שתורמים מהונם לנזקקים. האומנם הם זכאים להילה ולכבוד על נדיבותם? עפ"י פסוקי התורה והפרשנים, לא בהכרח. "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי

עיקרון "השמיכה הצרה" הוא תיאור פשוט ומדויק ליסוד מהותי הקיים בעולם חיינו: בכל הקשר ובכל תחום – משמעות עשייה מסוימת לכיוון מסוים היא אי-עשייה או

פרשת משפטים פורסת בפנינו מפה ומצע של איך צריכה להיראות חברה יהודית ערכית ומוסרית, המתיימרת להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש. כמו בחיים, גם בפרשה –

בפרשתנו מתוארת צעקתם של החלשים ושמיעתה באזני ה' בשתי פרשיות סמוכות ודומות זו לזו. הראשונה עוסקת בגר, באלמנה וביתום – "אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי

"קשר-גשר זה שבין המשפט הישראלי החדיש לבין המשפט העברי ההיסטורי יהא בו כדי למלא חֶסֶר בעולמה של מערכת המשפט הישראלית… כשם שלשונו של עם זקוקה

בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המדהימה של הדור האחרון, אנו בני דור האינסטנט התרגלנו למיידיות. הכל קורה סביבנו בזמן אמת וזמין כאן ועכשיו. רוב תחומי חיינו עוברים

בפרשתנו נותנת התורה הדרכה ספציפית לא רק בדבר היחס לשונה, כגון עבד ואמה, גנב וגזלן, אלא גם בעניין היחס לשונא: "כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת