שמו של משה רבנו אינו נמצא בפרשת תצווה ורבים ההסברים שניתנו לכך. ברם, עובדה מעניינת נוספת בפרשתנו. הקב"ה אינו מתעלם ממשה חלילה, אדרבה, במקום הפניה העקיפה אל שמו, הוא פונה אליו בלשון ישירה "ואתה" שלש פעמים:
" וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר…" (שמות כז, כ)
" וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶיךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י …" (שמות כח, א)
" וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַהֲרֹ֛ן…" (שמות כח, ג).
בשלושת הציוויים האלה מתבקש משה לבסס את ציוויו מול הנמענים על אישיותו ומהותו הפנימית (="ואתה"). הפניות לנמענים אלו דווקא צריכות להכיל את ה'אתה' של משה. מה יש בשלושה ציוויים אלו?
באשר לשמן לנרות מצאנו – " רבי שמעון בן יוחי אומר אין ציווי בכל מקום אלא חסרון כיס, שנ': צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך…" (ספרי במדבר, פרשת נשא, פיסקה א). תכונותיו הנעלות של משה רבנו וצניעותו החומרית בחיי היום יום עומדות לזכותו בבואו לצוות מעם ישראל מצווה שיש בה חסרון כיס מתמיד. אף אחד לא יוכל להטיח בפניו שיפסיק לשתות שמפניה וורודה או שיפסיק לעשן סיגרים יקרים בטרם שיבקש מכל אחד להכניס את ידו לעומק כיסו כדי לממן שמן זית זך ללא הפסקה להדלקת המנורה.
באשר להקרבת אהרון ובניו לכהונה מצאנו – " רבנן אמרי כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר שמש משה בכהונה גדולה…" (שמות רבה (וילנא), פרשת תצוה, לז). משה צריך היה לבצע ציווי זה מתוך עומק פנימיותו ("ואתה"), ללא כל תחושת החמצה קטנה שבקטנות על אף שהוא, משה רבנו, מילא תפקיד זה עד לרגע הציווי. על אף חשיבות התיק והניסיון הרב של מחזיקו (תיק תקשורת?), פעמים מחויב המנהיג להעבירו לידי אחרים.
באשר לפנייה לחכמי לב, העניין מדבר בעד עצמו – " ואתה תדבר אל כל חכמי לב. הזכיר גם כאן שני נוכחיות – 'ואתה תדבר', לפי שכל חכמי לב קיבלו האצילות מן משה כמו שנאמר (במדבר יא, יז) ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, וכן כל עושי המלאכה אשר היו בצל אל קיבלו שפע החכמה באמצעות משה" , (כלי יקר, שמות, פרק כח).
(תצווה תשעז)
מנהיג ללא סיגרים ושמפניה
השארת תגובה