כל המאמרים במדור שמות

הקב"ה הניח פיתיון לפתחו של פרעה בכדי להביאו אל שדה הקטל, אל הים. הפיתיון היה בצו האלוקי: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי

"ויאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ד' אֱלקיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי

הבחירות בפתח, ופתאום רצף של ניחושים אקראיים, רובם לא מבוססים מדעית, הופכים למרכז מהדורות החדשות, מבול של סקרים אינטרנטיים מציף אותנו בנתונים ובמספרים, ולכולם, רק

אחרי הנסים הגדולים במצרים והנסים העצומים על ים סוף, אחרי השירה המרוממת, והאמונה בה' ובמשה עבדו, מתחילה שגרת הנדודים המתישה, ואיתה – תלונות. אחרי שלושה

ביום השביעי לצאת ישראל ממצרים מוצא עם ישראל את עצמו בסכנת קיום לאומית. הים לפניהם ההרים מימינם ומשמאלם והמצרים מאחוריהם. המצב חייב החלטה קולקטיבית מוסכמת.

לא קל להנהיג אומה. כשהכל מצליח – מצטרפים כולם לחגיגה הגדולה. כשהדברים מסתבכים – משכתבים את ההצטרפות הזו, והמנהיג הופך להיות הבעיה, לא הפתרון. את

פרעה, עמלק וערב – רב, הם רק חלק מכינויי הגנאי בהם משתמשים בחוגים מסוימים כנגד אחים מעם ישראל. ייתכן וצריך להרהר שנית בעניין לאור הידוע

משה ופרעה, שתי דמויות שהצד השווה ביניהן הוא ששניהם מנהיגים. מעבר לכך- הם הכי שונים בעולם. משה מייצג מיעוט גלותי ופרעה – אימפריה שלטת. משה

באמצע המתח, בין ההתראה על מכת בכורות לבין יציאת מצרים, מופיעה מצוות קורבן הפסח, המפרטת שורת מעשים טכניים, שלכאורה אינם משתלבים עם גודל השעה וחשיבות