אריה רוטר, עו"ד האביב הערבי "המלבלב" סביבנו בשנה האחרונה בהשראת מהפכת המידע והפייסבוק (ויש שיאמרו- החורף הסגרירי והקודר), מעורר את השאלה איך לא ראו מנהיגי
איתן פינקלשטיין "רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם. לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' – כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים!" (שמות י', י-יא) – אמר
בין רבבות מלות התורה מסתתרות לא אחת מילות מפתח שבמרוצת הקריאה לא תמיד נותנים אליהן את הדעת. אחת מהן, מופיעה בפרשתנו ובמקומות אחרים בתורה, ומצטרפת
בעלי המוסר דיברו פעמים רבות על ה"נגיעות". הם לימדו כי פעמים רבות עמדות האדם נובעות ממקור אחר מאשר הן נידמות כלפי חוץ. הוא יכול לדבר
במוקדה של פרשת בא עומדת יציאת בני ישראל מעבדות לחירות. ברם, המעיין בפרשה ילמד שלא חירות יש כאן אלא עבדות. לא "חירות מ…", חופש ללא
מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא, פרשה ד " ר' עקיבא אומר- כתוב אחד אומר: 'וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר' וכתוב אחד אומר:
דרישת משה מפרעה לשלח את עם ישראל היא דרישה מתבקשת. הניצול והפגיעה בערכים האנושיים הבסיסיים שמלווים את השיעבוד – חייבים להיפסק. הסירוב השאנן והשחצנות הבוטה
המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל היא קידוש החדש. אמנם עוד לפני כן נצטוו האבות במצוות כגון: גיד הנשה ומצוות מילה, אבל מצוות אלו ניתנו ליחידים
הפרשה עוסקת בשלש המכות האחרונות, במהות הלילה בו עם ישראל אוכל את זבח הפסח ובראיה היסטורית בה הוא מתחיל את מסעו כעם. שוב גם בולטת
משחר ההיסטוריה האנושית ביקש האדם לכלכל את מעשיו במסגרת זמן מאורגנת ומסודרת. כדי לעשות זאת, הוא בחר בתופעה קוסמית החוזרת על עצמה בצורה קבועה. לאחר
