מערכת שבתוןאריה רוטר, עו"ד
האביב הערבי "המלבלב" סביבנו בשנה האחרונה בהשראת מהפכת המידע והפייסבוק (ויש שיאמרו- החורף הסגרירי והקודר), מעורר את השאלה איך לא ראו מנהיגי המדינות את הנולד בעוד מועד. איך חמקו התהליכים החברתיים הסמויים מתחת למסך הראדאר של השלטון שהיה סמוך ובטוח שדבר לא יכול להיסתר מנגד עיניו.
אלא שדיקטטורה ארוכת שנים- יוצרת אצל העריץ ומקורביו עיוורון למציאות המתפתחת עד שאינם מעלים על הדעת שאפשר גם אחרת; שירותי הביטחון והמודיעין נאמני המשטר ודרג הפקידות הבכיר, עליהם סומך השליט שיתריעו בפניו, שבויים בעצמם "בקונספציה" של 'כוחי ועוצם ידי' ו'מה שהיה הוא שיהיה'. גם אם עולה בקרבם הערכה אחרת, הם נמנעים מלהציג אותה מחשש לחוסר נאמנות, בבחינת נבואה שעלולה להגשים את עצמה . מצבה האמיתי של האומה נחשב לסוד מדינה כמוס. שררה מושחתת שאוחזת ברסן השלטון בכוח ההפחדה, סופה שהיא קורסת מחמת אותו פחד, בגין היעדרו של שיח חופשי, אפילו לא בקומה האינטימית, המבודדת והמוגנת של מועצת המנהלים.
בחינת מערכת היחסים שבין פרעה לבין עבדיו- דרג הפקידות הבכיר של ממלכת מצריים- כפי שעולה לאורך הפרשות האחרונות, מעלה מציאות שונה. למרות אופיו הטוטליטארי של המשטר הפרעוני – המבוסס על האלהת פרעה בעיני העם ואולי אף בעיני עצמו -מתקיים בינו לבין עבדיו סוג של שיתוף ושיח עד כדי נטילת חירות לעצמם למתוח עליו ביקורת קשה שיש בה משום כפירה בריבונותו המוחלטת ואף ערעור על כושר שיפוטו.
הדברים מגיעים לביטוי בולט לקראת מכת הארבה: " ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש, שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלוהיהם, הטרם תדע כי אבדה מצרים" . האומנם, שאלו- הטיחו הפקידים, לא תפסת עדיין את חומרת המצב, או -לפי פירוש אחר- אין שום סיכוי שממרום מעמדך תצליח אי פעם להבין.
חדי עין (כמו הגב' חנה גודינגר- דרייפוס) כבר הפנו את תשומת הלב לתהליך המרתק שהתחולל במעלה הדרך, עם התפתחות העלילה, במעמדם של העבדים- אותה שכבת פקידים בכירים- ובעקבותיהם ביחס העם המצרי כולו . מניצבים פסיבים לחלוטין לצד פרעה , בתחילת הדרך, במכת הדם ומתוך התבטלות גמורה בפניו כיאה לעבדים ("..ויך את המים אשר ביאור לעיני פרעה ולעיני עבדיו ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם"), הופכים העבדים לקבוצת התייחסות נפרדת שמבדלת בין פרעה לבין העם המצרי . דרג עבדי פרעה מזוהה כמוביל דעת קהל , ולכן כלפיו- כגורם איכותי משפיע-מכוונות מכות הצפרדע והערוב .
בהמשך- עם החרפת הלחץ במכת הברד -מתגלעים הבקיעים הראשונים בהערכת המצב ובסולידאריות הפסיבית של הפקידות הבכירה- אולי אף עד כדי מחלוקת אידיאולוגית- אמונית: חלק מהעבדים מפנים ומיישם באופן מעשי את המסר המשוגר מאת הקב"ה ("הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים");החלק האחר – אותם חסידים שוטים- עדיין דבק ב"קונספציה" וממשיך להתעלם ("ואשר לא שם ליבו אל דבר ה' ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה"). בקיעים אלה נסגרים לקראת מכת הארבה כפי שצויין לעיל- והביקורת החריפה כלפי פרעה כבר מושמעת פה אחד, צלולה ותובענית: "שלח את האנשים".
המהפך התפיסתי בהשקפת דרג העבדים, והשפעתו גם על תודעת הציבור המצרי כולו, נישלם סופית לקראת המכה האחרונה והקשה מכולן- מכת הבכורות: "גם האיש משה גדול מאוד בארץ מצריים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם". הערצת הציבור המצרי עוברת מפרעה אל משה , אוייבו הגדול, ומאמונה בפרעה- להכרה בה'. פרעה נותר לבדו, מנותק מכל אלה שמתחתיו, לשלם יחד עימם את המחיר הנורא של קשיי התפיסה שלו.
ספור יציאת עם ישראל ממצרים משמש לאורך הדורות וברוב התרבויות כהשראה לחירות האדם כערך אוניברסאלי ולשחרור עמים משועבדים מנוגשיהם. המסר העולה מפרשתנו יכול אולי להסביר גם את מקור התהפוכות שעוברות בשנה האחרונה על אזורנו: החירות היא ערך מדבק. יצר החירות הטמון בלב כל בן אנוש- יהיה מעמדו אשר יהא- חזק בסופו של יום מכל משטר של עריצות. אגב תהליך השחרור של עם העבדים משתנה, במישרין או בעקיפין, גם עם הנוגשים.
המהפכה שאנו עדים לה בימינו אלה באה מן הרחוב , כלפי השלטון, כשדרג הביניים נלחם בה עד שמוכרע או נגרר אחריה ונבלע בה. השאלה הגדולה היא אם ישכילו מובילי "האביב הערבי" לכוון את ליבם אחרי עמודי האש והעשן הנכונים, אם לאו. התמונה כרגע נראית מדאיגה, חורפית וקודרת אבל רק ימים יגידו.
(בא תשעב)
