
כוחות האור
שני עקרונות השוואה קיימים ביציאת מצרים וניסיה: האחד, העיקרון החוזר ומשווה בין יציאת מצרים לבין קריעת ים סוף, והשני, ההשוואה בין גאולת מצרים לבין הגאולה

שני עקרונות השוואה קיימים ביציאת מצרים וניסיה: האחד, העיקרון החוזר ומשווה בין יציאת מצרים לבין קריעת ים סוף, והשני, ההשוואה בין גאולת מצרים לבין הגאולה

אדל ביטון ע"ה הייתה בת שנתיים כאשר נרצחה בפיגוע אבנים בשומרון. בעקבות יידוי האבנים, התנגשה אמה תבדל"א במשאית ואדל נפצעה קשה. שנתיים נאבקה על חייה

הפרשה לוקחת אותנו אל רגעי השיא של יציאת מצרים והיציאה אל הגאולה. לאורך רוב מכות מצרים מתפקדים בני ישראל כניצבים בדרמה הגדולה. הדיאלוגים מתנהלים בין

בפרשת בא, מגיעה ישיבת בני ישראל בארץ מצרים לסיומה. משה רבנו דורש מפרעה שיתיר לעם לצאת ולזבוח: ב"ִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ

שני תהליכי עומק האמורים להשפיע על אופיה של האומה הישראלית מתחוללים בפרשה. האחד – ערכו של הכבוד וההדר וההתרחקות מהבכיינות. השני – זריזות ומאיסת הדחיינות.
המחשבה כאילו אנו הם המובילים את המהלכים ההיסטוריים ומשנים סדרי בראשית, קיימת אצל רבים מבני אדם, אבל האמת היא שאנו פעמים רבות בסך הכל משמשים

משחר ילדותי התרגלתי להבדיל בין הטוב לרע על פי הדימוי של אור וחושך. במסורת ובתרבות היהודית יש התייחסויות רבות לדימוי הזה – "מעט מן האור

לחנו המוכר של הפסוק מספר תהילים: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱ-לֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי", הזדמזם באזניי, כאשר קראתי את הפרשה. סבורני כי לא במקרה
ההנחיה הראשונה שקיבל משה מהקב"ה במעמד הסנה היא לבקש מפרעה יציאה זמנית של העם ממצרים, למרות שהמטרה היתה יציאה מעבדות לצמיתות: "…וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ
קרבן פסח מצרים דומה במובנים רבים להקרבה של קרבן פסח כפי שנקבע לדורות. גם בפסח מצרים יש ציווי לצלות את הכבש באש ראשו על כרעיו