שלום הציבור

בפרשת בא, מגיעה ישיבת בני ישראל בארץ מצרים לסיומה. משה רבנו דורש מפרעה שיתיר לעם לצאת ולזבוח: ב"ִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנו" (שמות י' ט'). משה מסביר לו שלעם ישראל יש תרבות שונה – גם לנשים יש תפקיד, גם לילדים. כל המשפחה עובדת את ד'. לזאת פרעה לא מוכן "לֹא כֵן לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים" (י"א). ובכך מסתיימת הפגישה "וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה". סיפור יציאת מצרים הוא המאורע ההיסטורי שזכה לאזכור רב בספרות המקראית, יותר מכל מאורע אחר.
עם ישראל נוצר במצרים. הפעם הראשונה שבה בני ישראל נקראים בתואר 'עם' היא במצרים, "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו" (שם, א' י' ). זה הרגע בו הנרטיב החזק של עם ישראל ניצח בפרשה, ולצדו קמה החובה להעביר מדור לדור את סיפור יציאת מצרים.
במכת בכורות פרעה קורא למשה ולאהרון "קומו צאי מתוך עמי…ולכו עבדו את ד' כדברכם…וברכתם גם אותי" (שם, י"ב ל'-ל"ב). מכאן אתה למד, פרעה מבקש להיות שותף, לפחות פאסיבי, ומבקש "וברכתם גם אותי". אמנם, הוא איננו נותן בידם זבחים, אך בכל אופן מבקש להתברך. מקורבן פסח עליו נצטוו טרם יציאתם, "ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית" למדה המכילתא יסוד הלכתי חשוב – "שלוחו של אדם כמותו", "ויקחו להם" – שהלוא לא כולם לקחו שה. הפסוק השני, "ושחטו "– וכי כולם שוחטים?! אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו (מכילתא דר"י, בא מסכתא דפסחא, פר' ג' וה'). מצווה זו מעצימה את ערכה של האחריות והערבות ההדדית.
סל השירותים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי הוא סל מינימום שהקופות חייבות לספק, לפי "שיקול דעת רפואי, באיכות סבירה, תוך זמן סביר ומרחק סביר ממקום מגורי האזרח". בתוספת שנייה, נכללו טיפולים, תרופות ומיכשור רפואי. בתוספת השלישית נמצאים שרותי רפואה מונעת אישית, אשפוז סיעודי, בריאות הנפש ואספקת מכשירי שיקום.
שלום הציבור הינו עיקרון העולה כבר בדברי הראשונים. הגמרא קובעת "מכבין גחלת של מתכת ברשות הרבים, בשביל שלא יזוקו בה רבים" (שבת, מ"ב ע"א). הרמב"ן בשם הגאונים מבאר כי מדובר בגחלת של מתכת המהווה סכנת נזק לציבור, ולפיכך הותר לכבותה בשבת. הרמב"ן מקשה – גם אם יש כאן נזק לציבור, הרי סכנת נפשות אין כאן, ומדוע מותר לחלל שבת? הרמב"ן משיב – "כל היזק של רבים, כסכנת נפשות חשיב ליה". הרב ישראלי הביא לעיקרון זה הוכחה נוספת, מההיתר לצאת למלחמת רשות ולסכן חיילים לצורך רווחה כלכלית או יוקרה מדינית. מדוע נזק לרבים נחשב כפיקוח נפש? הרב ישראלי ביאר "נראה שיסוד הדברים הוא שכל מה שנוגע לשלום הציבור או סילוק נזק ממנו, הכל נחשב כפיקוח נפש, כי כל מה שכרוך בשלום הציבור יש בו בעקיפין עניין עם פיקוח נפש…וכן כל מלחמה שהיא מביאה הרווחה, ועל ידי זה ניתנת אפשרות לטפל יותר בחולים ותשושים, מה שאינו קיים בזמן שהתנאים הכלכליים הם ירודים…וכן עניין של סילוק הנזק בציבור בעניין הגחלת, אמנם זה מצד עצמו אינו מסוכן, אבל הרי ייתכן שהניזוק לא יוכל לצאת לעבודה, וייתכן גם שהוא בודד ולא יוכל להגיד למישהו שיבואו לעזור לו, ועל ידי כן יכול הדבר הקטן הזה להביא לידי פיקוח נפש (הרב ש' ישראלי, עמוד הימיני, עמ' רי"ד-רט"ו).
הרב גורן התקדם עוד צעד בחידוד ההבדלים בין פיקוח נפש של יחיד לפיקוח נפש ציבורי. הוא טען שבמדינת ישראל יש דין מיוחד של אחריות השלטון כלפי האזרחים, ולאור דין זה יש מקום להתחשב גם בחששות עתידיים מה שנקרא בהלכה "שהחולה לפנינו", מאחר שהמדינה היהודית אחראית לבריאות האוכלוסייה וחייבת לתכנן את השירותים שלה לטווח ארוך" (הרב ש' גורן, תורת הרפואה, עמ' 235).
.(בא תשפ)