למה מתחילה הגאולה ב'החודש הזה לכם'

הפרשה לוקחת אותנו אל רגעי השיא של יציאת מצרים והיציאה אל הגאולה. לאורך רוב מכות מצרים מתפקדים בני ישראל כניצבים בדרמה הגדולה. הדיאלוגים מתנהלים בין ה', משה ואהרון ופרעה. ואולם עתה, לקראת היציאה ממצרים, ה' פונה אל בני ישראל עצמם – מי שגאולתם היא מטרת ההתרחשויות האחרונות.
הפעם, הם נדרשים לקחת אחריות ולהיות אקטיביים. משה נותן הוראות מפורטות באשר לקרבן הפסח, צורת הלבוש וההכנה ליציאה ממצרים, ואף מצווה לדורות הבאים – בעניין הפסח ובעניין אכילת המצות.
אולם ראשון לכל אלה הוא הציווי על קידוש החודש: "הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה". זוהי המצווה הראשונה שנצטוו ישראל כעם, זו שאולי צריכה היתה לפתוח את התורה: "אמר ר' יצחק: לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מהחדש הזה לכם. ולמה כתב מבראשית? להודיע כח גבורתו" (תנחומא בראשית א).
מה ייחודה של מצווה זו דווקא, שהיא הפותחת את מצוות התורה, ואת היחס לבני ישראל כעם?
קידוש החודש ועיבור השנים, הנלמדים מפסוק זה, הם הביטוי העוצמתי ביותר להפיכתם של בני ישראל לבני חורין, הנדרשים לקחת אחריות לא רק על מעשיהם, כי אם גם על הזמן. הרב סולובייצ'יק בהתייחסותו למצה, מגדיר את היחס לזמן כאחד הדברים המבחינים בין העבד לבין בן החורין – זמנו של העבד אינו בידו, וממילא, הדקות אולי יקרות לאדונו – אך לא לו. בן החורין לעומת זאת הוא מי ששולט על זמנו, שעותיו בידיו, וממילא – כל דקה יקרה לו.
הציווי הראשון לעם היוצא ממצרים והופך לאדון לגורלו נוגע אפוא בעצם יכולתם לעצב את הזמן – לקדש חודשים, מועדים, ושנים. המדרשים מלמדים אותנו שיש כאן גם חיבור ישיר למעשה בראשית. עם ישראל הופך ברגע הזה לא רק לבן חורין, כי אם גם שותף של הקב"ה במעשה הבריאה עצמו: "שכל אותן שני אלפים וארבע מאות וארבעים ושמנה שנה עד שלא יצאו ישראל ממצרים היה הקב"ה יושב ומחשב חשבונות ומעבר עיבורין ומקדש את השנים ומחדש חדשים, וכיון שיצאו ישר' ממצרים מסרן להם… 'ויאמ' ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר', מהו לאמר? אמר להם מיכן והלך הרי הן מסורין לכם, 'החדש הזה לכם'" (פסדר"כ, ה). בשמות רבה ט"ו מוסברים הדברים בעזרת משל נפלא: "משל למלך שהיו לו אוצרות מלאים זהב וכסף אבנים טובות ומרגליות. והיה לו בן אחד. כל זמן שהיה הבן קטן, היה אביו משמר את הכל. הגדיל הבן ועמד על פרקו, אמר לו אביו: כל זמן שהיית קטן אני הייתי משמר את הכל. עכשיו שעמדת על פרקך, הרי הכל מסור לך, כך היה הקב"ה משמר את הכל שנאמר (בראשית א) 'והיו לאותות ולמועדים', כיון שעמדו ישראל מסר להם הכל שנאמר 'החדש הזה לכם'".
גם המלאכים, המשמשים לעיתים במדרשים כאופוזיציה המתנגדת למה שהוענק לאדם, נאלצים להסכים: "החדש הזה לכם, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולם אימתי אתה עושה את המועדות? … אמר להם אני ואתם מסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה… אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל לשעבר היה בידי שנא' (תהלים קד) 'עשה ירח למועדים' אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם – ברשותכם" (שם).
דברים אלו מציירים משמעות עמוקה לדבריו המוכרים כל כך של ר' יצחק: התורה לא התחילה מהחודש הזה לכם, כי אם מבראשית – כדי שנדע שאותו כוח מיוחד של ישראל והסמכות שניתנה להם לקדש את החודשים ולקבוע אותות, מועדים וימים ושנים – באה מכוח גבורתו של הקב"ה. הוא שהאציל להם מסמכויותיו באהבתו הגדולה אותם ובכוח אמונו בהם.
(בא תשפ)