כל המאמרים במדור משפטים

לקראת סוף פרשת משפטים מתאר הכתוב מעמד פלאי ונדיר (שמות כ"ד, י'): "וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת

הכתוב בפרשת משפטים מלמדנו שהקב"ה מכין את עם ישראל כבר עתה לכניסה לארץ הקודש (שמות כג, כ-כב): "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ

"ודל לא תהדר בריבו"; "לא תטה משפט אבינך בריבו" – במקומות רבים בתורה חותרת התורה לדין צדק. היא מלמדת מיהם הדיינים הראויים, ואף קובעת כי

המקור היסודי המחייב את ההליכה אחר הרוב נמצא בפרשת השבוע שלנו. ברם, למעשה הוא אומר את ההפך הגמור: "לא תהיה אחרי רבים לרעות, ולא תענה

הרב דוד לאו הרב הראשי למודיעין מתוך הדגשת התורה "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" למדנו כי קיים קשר ישיר בין דיני הנזיקין וחובת האחריות של

בסוף פרשת משפטים מופיעה סדרת פסוקים שמחייבת הסברים מעמיקים. הכתוב אומר כך (שמות כד, ג-ז): "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל

בפרשתנו מתוארת מריבה, המתקיימת בין שני אנשים, שבסופה האחד נחבל באחד מאיבריו התורה קובעת עונש לחובל: וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא

מזמור ל"ב לספר תהילים פותח במילים: "לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה" (פס' א'). את מי משבח דוד? מיהו "נשוי פשע כסוי חטאה"? מסביר