האם מותר לכפות טיפול רפואי?

השבת נקרא את פרשת משפטים וגם את הפרשייה הראשונה מארבע פרשיות – שקלים, שעוסקת בחיובו של כל אחד מעם ישראל להביא את מחצית השקל עבור קרבנות הציבור שהקריבו בבית המקדש. שקלים אלו היו נגבים בכפייה. בתוספתא מובא לכך משל, "משישבו במקדש התחילו למשכן משכנו ישראל על שקליהן כדי שיהו קרבנות צבור קריבין מהן משל לאחד שעלתה לו מכה ברגלו והיה הרופא כופתו ומחתך בבשרו בשביל לרפואתו כך אמ' הקב"ה משכנו ישראל על שקליהן כדי שיהו קרבנות הצבור קריבין מהן מפני שקרבנות הצבור מרצין ומכפרין בין ישראל לאביהן…" (שקלים, פ"א ה"ו). כלומר, לעיתים יש לבצע פעולות מסוימות שבבסיסן כפיה אך תוצאתן רצון.

חכמים יצרו תודעת ביניים, שבין רצונו החופשי של האדם לבין חובות הנעשות ללא כל התחשבות שהיא. מעמד ביניים זה נוסח בלשון "כופים אותו עד שיאמר רוצה  אני". משפט זה מייצג מצבים בהם האדם התחייב לעשות מעשה אך נסוג בשעת המעשה. דוגמא לכך בהלכות גיטין (רמב"ם גירושין, פ"ב). הכפייה מעוררת מחדש את הרצון הטוב, ואין זה גט מעושה. החידוש המפליא בנתינת מחצית השקל, שהקורבן נחשב כמי שהוקרב ברצון, שזהו תנאי בסיסי בהקרבת קורבן "לרצונו", אף בלי שכפוהו עד שיאמר "רוצה אני".

מהמילים "ורפא ירפא" המובאות בפרשת משפטים למדו חז"ל "ורפא ירפא מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות". כלומר, התורה נתנה רשות מפורשת לרופא לרפא. מדוע יש צורך בנתינת רשות לפנות לרופא? וכי יתכן שמי שבידו היכולת לרפאות את חברו לא יחויב לעשות כן? במה שונה ריפוי מיתר חיובי ההצלה שאדם חייב להציל את חברו מדין "לא תעמוד לא דם רעך" (סנהדרין ע"ג ע"ב), מהם הסיקו שחייב אדם להציל את חברו? מעיון בפסק השולחן ערוך נראה כי קיימת חובה ואין זו רק רשות "נתנה התורה רשות לרופא לרפאות, ומצווה היא, ובכלל  פיקוח נפש הוא. ואם מונע עצמו – הרי זה שופך דמים" (יו"ד של"ו סעי' א'). אלא שנראה שדברי השולחן ערוך מתייחסים למקרה של פיקוח נפש, ואז כשמונע עצמו ייחשב שופך דמים. הרב גורן לומד מכאן כי "אי הגשת עזרה רפואית לאדם, או אי הצלת אדם מסכנה – מכניסו לאחריות על מות החולה, ודינו כאילו שופך דמים" (מאורות 'אביב' ה'תש"ם). הרב אליעזר וולדינברג הסיק מדברי הרמב״ן, התולה את חובת הריפוי גם במצוות ״ואהבת לרעך כמוך״, "שחיוב הרפואה הוא גם במקום שאין פיקוח נפש, כי אם צערא או חבלת איבר וכדומה לזה״ (שו״ת רמת רחל ס״י, כ״א).

המחוקק הישראלי קבע כי בנסיבות שבהן נשקפת למטופל סכנה חמורה והוא מתנגד לטיפול הרפואי, רשאי מטפל לתת את הטיפול הרפואי אף בניגוד לרצון המטופל אם ועדת האתיקה, אישרה את מתן הטיפול ובלבד ששוכנעה כי: א. נמסר למטופל מידע, ב. צפוי שהטיפול הרפואי ישפר במידה ניכרת את מצבו הרפואי, וג. קיים יסוד סביר להניח שלאחר מתן הטיפול ייתן המטופל את הסכמתו למפרע.

למדנו אפוא שעל פי ההלכה על החולה לפעול להצלת חייו. עם זאת, אין פירוש הדבר שעליו לפנות לרופא מסוים או שעליו להסכים לטיפול מסוים. על החולה להחליט מתי לפנות לרופא, ולאיזה רופא לפנות, ההלכה קובעת לדוגמא בהלכות יום הכיפורים, "ואם החולה אומר צריך אני (לאכול ביום הכיפורים) אפילו מאה רופאים אומרים אינו צריך, שומעים לחולה" (או"ח, תרי"ח סעי' א'). לפי הגדרת ר' יעקב עמדין, ברור שאין לכפות טיפול רפואי מסוים כשיש לו חלופות רפואיות מקובלות, בכגון זה, החולה בוחר את הטיפול, "אם חושש הוא שמזקת לו אותה תרופה שסדר לו הרופא האומר צריך" (מור וקציעה, או"ח, שכ"ח סעי' י').

הרב משה פיינשטיין כותב שוודאי שאין לכפות טיפול שיש בו סיכון לחולה, בכל אלה החולה הוא אוטונומי להסכים לטיפול או לסרב לו בחירה בין טיפולים שונים (שו"ת איגרות משה, חו"מ, ח"ב, ע"ג, אות ה'. וראה שם, סימן ע"ד). ישנם הפונים לקבלת חוות דעת שנייה ושלישית, לעצת אדמו"ר חסידי, או יועץ רפואי, התנהגות זו מקובלת כהתנהגות של חולה המבקש לעצמו מזור. כל זה נכון כשהחולה פועל מתוך שיקול דעת ואחריות.

על החובה לשמור על הבריאות קשה לכפות באופן מעשי, וגם מבחינה הלכתית לא נראה שיש מקום לכפייה. השמירה על הבריאות היא גדר או אמצעי לקיום מצות עשה באופן ממושך ולא נקודתי, וכפייה לא שייכת במצבים אלו. כאמור, המצב בו נראה שכפייה באה בחשבון הוא אצל חולה שמסתכן כעת, או שהוא נמצא בסכנה מידית, או שיש לו מחלה קשה מאוד והוא מסרב לקבל טיפול. גם במקרים אלו יש להימנע מטיפול בכוח, הרב פיינשנטיין דן שם בהזנה בכפייה לחולה מסוכן, ונראה מדבריו שחשש מסכנות אלו של טיפול בכח, "בעל כורחו ממש שצריך להחזיקו בכח ולהאכילו – אין לעשות כן לגדול בר דעת… צריכין להשפיע עליו לעשות כציווי הרופא, ואם לאו אין שייך לעשות כלום" (שו"ת אגרות משה חו"מ ב' ע"ד).

נראה מדבריו שכפייה בימינו היא על ידי שכנוע בדברים. בתשובה נוספת כתב הרב מפורשות שאפילו אם כל רופאי בית החולים סבורים שזו הרפואה הנכונה עדיין יש להיזהר לא לפגוע בחולה על ידי הכפייה, "שאם יתבעת [=ייבהל] מזה… אפשר שיזיקהו וגם ימיתהו, ויהי זה כהמתיהו בידיים" (שם, שם ב', ע"ג).

 ^{(משפטים תשפ"א)}