מדוע לא ביטלו את העבדות?

בשנת 1815 התרחש אחד מאסונות הטבע הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית. הר הגעש הרדום טמבורה שבאינדונזיה, התפרץ בהתפרצות ענקית, שענני האפר שבקעו ממנה זיהמו את האטמוספירה העולמית במשך שנים וגרמו לכך ששנת 1816 כונתה "השנה ללא קיץ". בפיצוץ הראשוני של ההתפרצות נהרגו כ-10,000 בני אדם, וכ-100,000 נוספים מתו בחודשים שאחריה מרעב, בעקבות שכבת האפר שכיסתה והרסה את רוב היבולים באיים הסמוכים.

לנוכח המשבר הקשה, ניסו עשרות אלפי תושבים למכור את עצמם או את ילדיהם לעבדות, שהיתה הדרך היחידה עבורם להרוויח מעט אוכל למחייתם. לרוע מזלם, סגן המושל של ג'אווה הבריטית, סטמפורד ראפלס, התנגד לעבדות וסגר את שוקי העבדים המקומיים. כתוצאה מכך לא יכלו אותם אנשים להתפרנס, והמונים מהם גוועו מרעב.

כאשר אנחנו קוראים בתורה על דיני עבדים, בהם פותחת פרשת משפטים, עולה השאלה: מדוע מאפשרת התורה את קיומו של מוסד העבדות, שנחשב היום לעוול מוסרי ממדרגה ראשונה? נכון שהיחס שהיא מצווה עליו כלפי עבדים הוא טוב לאין ערוך לעומת מה שהיה מקובל בעולם העתיק, אבל עדיין, מדוע לא אסרה התורה על העבדות לחלוטין?

אלא ששאלה כזו, כמו שאלות אחרות דומות על מוסר התורה, קל לשאול ממרומי הכורסה הנוחה של ימינו. היכרות עם המציאות של העולם העתיק, מבהירה עד כמה טענות כאלה הן אנכרוניסטיות. בעולם העתיק, בו מלחמת הקיום היתה קשה ואכזרית, ומוות מרעב היה איום תמידי ומוחשי – היתה העבדות, עבור אנשים רבים, בסך הכל עוד סוג של דרך להתפרנס. נכון, לא קל להיות עבד, אבל יש הרבה מקצועות קשים ולא נעימים שאנשים עוסקים בהם לפרנסתם. זה עדיין עדיף על מוות ברעב – שזה בדיוק מה שיכול היה לקרות לאנשים רבים, אילו היתה התורה אוסרת על עבדות מכל וכל.

יתכן שהדורות הבאים לא יבינו איך בחברה שלנו נהגו דברים כמו גיוס חובה לצבא, או עבודה בשכר מינימום, ולמה לא ביטלו אותם. אבל ברור לנו שגם אם הם לא אידיאליים – אי אפשר לבטל אותם בשלב זה. אולי בעתיד זה יתאפשר, אבל מהפכות מיידיות כמעט תמיד רק מזיקות. עדיף להתקדם בהדרגה לעבר היעד, תוך זהירות וביקורת עצמית, ולא להתפרץ קדימה בלי לחשוב.

(משפטים תשפ"א)