שאלות מיותרות

דינאמיקה של לקיחה וגרימת נזק, מתוארת בפרשה. לקיחת חופש, גוף, נפש, כבוד, רכוש ועוד. גם שמירה והשאלה נזכרות בה, ודין הפיצוי על נזק שנגרם לחפץ/מושא ההשאלה.

קריאה של אחד מהפסוקים, רחוקה לכאורה מפשט הכתוב, הדהדה בי סוגיות מעולם הטיפול:

"וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם" (שמות כ"ב/י"ג).

"וכי ישאל"- אבקש לשאול את המילה "ישאל", מעולם החומר לעולם הנפש והשיח.

לעיתים, עקב נסיבות מורכבות, אדם "שואל" את זהותו מאדם אחר ונמנע או "נמלט" מביטוי אישיותו וצרכיו האותנטיים. במצב שכזה, יגדיר אותו אדם את עצמו ואת ערכיו, ואף יגבש את ערכו העצמי, באמצעות עמידה באמות מידה התנהגותיות – מוסריות שקבעו אחרים (אח, הורה, דמות דומיננטית).

שאילה אפשרית אחרת היא כאשר אדם שואל/מנצל את טוב לבם של רעיו ומזיק להם, ע"י בקשת הלוואה ללא אפשרות כיסוי, שימוש בשמם ובסודותיהם לצרכי קידום עצמי ועוד.

שתי הפעולות הנזכרות לעיל עלולות להביא לשבר זהותי של השואל – "ונשבר או מת": מרוב חיקוי והתחפשוּת, לא ידע עוד מי הוא ומהם רצונותיו, צרכיו ותפקידו בעולם. ובכל הנוגע למעשיו, הם מבטאים התעלמות מוחלטת מחשיבה על צרכי הבעלים וכבודם: "ובעליו אין עמו".

באשר לעולם השיח: ניסיוני האישי והמקצועי מלמד כי ישנן שאלות ("וכי ישאל") אשר ביטוין הישיר הוא בעייתי ואף מזיק. לא נשאל אדם פגוע על חלקו ו"תרומתו" לפגיעה ממנה הוא סובל, ילד צעיר – על חטאי הוריו, אישה, שאבד תינוקה – על תוכניותיה לעתיד, איש מקצוע על מטופליו וטירון, על יום שחרורו…  יש שבנסיבות ספציפיות, יתאים השימוש בשאלות ישירות ואולם ככלל, הצגת שאלות, באופן גס, ללא ראיית טובת הנמענים וצרכיהם, עלולה להעמיק את הכאב, לפתוח נושאים לא מעובדים ולגרום לשבר נפשי גדול ומיותר.

בעולם הטיפול, חשיבות רבה נודעת לשאלת שאלות. שעות אימון ניכרות מוקדשות לחידוד מיומנות ההקשבה ולניסוח שאלות פתוחות ומזמינות מחד גיסא, ומדויקות ונוקבות מאידך גיסא.

"… שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם" – על שאלות מיותרות ומזיקות משלמים המזיק והניזוק. לפיכך, טרם נפצה פינו לשאול, נברר אל מי מופנית שאלתנו (אולי לעצמנו?), לאיזה צורך היא נשאלת ומה הטוב/ הגילוי שבדעתנו להביא באמצעותה לעולם.

(משפטים תשפ"א)