כל המאמרים במדור תצוה

ברשימתנו הקודמת עסקנו בתפיסת המשכן של המלבי"ם, וכעת נבוא לחקור תיאור שונה שמופיע בידי אחד מחכמי דורו, ר' משה סופר, המכונה ה"חתם סופר", רבם של

פרשתנו מפרטת בתיאור בגדי הכהנים בכלל, והכהן הגדול בפרט. בתוך פירוט זה מובאים דיניו של הציץ. אחד הפסוקים מתאר את מעלתו של הציץ וחשיבותו (שמות

איתן פינקלשטין כשבקש לעשות הקב"ה כהן גדול, היה משה סבור שהוא נעשה כהן גדול. אמר לו הקב"ה: לך ומנה לי כהן גדול. אמר לפניו: רבון

היחס הראוי לחיצוניות הוא הרבה יותר מורכב מאשר האמירה הפשוטה כי אין משמעות כלל לעולם החיצוני. פרשת השבוע שלנו מלמדת על החשיבות העליונה שיש לחיצוניות

בשולי מעילו של הכוהן הגדול תלויים פעמונים ורימונים המשמיעים קול בבואו אל הקודש: "פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל־שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב: וְהָיָה עַל־אַהֲרֹן לְשָׁרֵת

מספר פרשנים התייחסו לכך ששמו של משה נעדר מפרשתנו. הגאון מוילנא (פנינים משולחן הגר"א עמ' קכט ובחומש הגר"א על אתר) מסביר ששמו אינו מוזכר מפני

הפרשה היא לכאורה המשך ישיר ומשלים לפרשת תרומה. ההיא עוסקת במבנה המשכן ובכלים הנמצאים בו ופרשת תצווה עוסקת בבגדי הכהונה ובעבודת הכהנים. האמנם זו ההבחנה