בפרשת השבוע מתוארים החושן והאפוד, המעיל והכתונת, המצנפת והאבנט. ומכנה משותף לכולם: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כ"ח, ב'). "בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם
עיקרה של היהדות הוא עולמו הפנימי של האדם, ועם זאת יש ערך מוסף למראה החיצוני. איך עלינו להתייחס לנויו של העולם? מצד אחד אנו אומרים:
לאחר סגירת מעגל הציווי על בניית המשכן, כליו וכו', מופיע הציווי על עשיית מזבח הקטורת: "וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ". שאלו המפרשים:
רבים תמהו על כך, שהציווי על בניית מזבח הקטורת נכתב בסוף פרשתנו ולא נמנה בתוך רשימת כלי המשכן האחרים המפורטים בפרשה הקודמת. וכך שואל אבן
לכל תקופה – מילים מרכזיות, מילים מנחות, כאלה שמבקשות לתאר את המציאות. בימים אלה אנו פוגשים פעם אחר פעם את המילה "אחדות". מגוון רחב של
פרשת תצווה עוסקת בבגדי הכוהנים ובראשם בגדי הכהן הגדול. בגדים שלכל אחד מהם משמעות בפני עצמו, ויחד יוצרים מכלול של הוד והדר. כתמיד, בגדים עלולים
בפרשתנו מצוה התורה על עשית החושן, האורים ותומים: "…ולא יזח החושן מעל האפוד. ונשא אהרון את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו בבואו אל
יש משהו מאוד מתעתע בבגדיו של אדם. אפשר שהתעתוע הזה מוטמע בשמו של הבגד, המזכיר בגידה. שכן, הבגדים מהווים עוד כיסוי למהותו האמתית של אדם,
למהותו של קורבן התמיד עו"ד אוהד הופמן פרשת השבוע מצווה את הקרבת קורבן התמיד: "את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".
מגילת אסתר היא מגילת העם היהודי בדורות האחרונים. מגילה שסיפור החורבן והבניין, השואה והתקומה, ישראל והעמים, הפרט והכלל, שזורים בה לכל אורכה. גם שמה של
