חלק נכבד מתוכנה של הפרשה עוסק בבגדיו של אהרן הכהן. אולם הפרשה פותחת דוקא במצות הבאת השמן למאור: וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ
עמוס בר דע בעקבות הפרשות העוסקות בעשיית המשכן וכליו ובגדי הכהונה דנו בשבוע שעבר, פרשת תרומה, ביחס בין שני צדדי האמונה, המעשה והמחשבה, כאשר טענו
הרב אופיר סעדון, עו"ד וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן: אוֹ נוֹדַע
שלמה הכט בסופה של פרשת תצווה אנחנו נתקלים ב"הפתעה": כלי נוסף לכלי המשכן, בפרשה שרובה הוקדש לבגדי הכהונה, ואף לאחר שתואר תהליך חנוכת המשכן. אין
ברשימתנו הקודמת עסקנו בתפיסת המשכן של המלבי"ם, וכעת נבוא לחקור תיאור שונה שמופיע בידי אחד מחכמי דורו, ר' משה סופר, המכונה ה"חתם סופר", רבם של
כמו כל מרכיב רוחני, הפחד הוא כלי שצדיקים ילכו בו ופושעים ייכשלו בו. תפקידו העיקרי של הפחד הוא להזהיר ולהתריע, ולהפנות את תשומת לב האדם
פרשתנו מפרטת בתיאור בגדי הכהנים בכלל, והכהן הגדול בפרט. בתוך פירוט זה מובאים דיניו של הציץ. אחד הפסוקים מתאר את מעלתו של הציץ וחשיבותו (שמות
איתן פינקלשטין כשבקש לעשות הקב"ה כהן גדול, היה משה סבור שהוא נעשה כהן גדול. אמר לו הקב"ה: לך ומנה לי כהן גדול. אמר לפניו: רבון
היחס הראוי לחיצוניות הוא הרבה יותר מורכב מאשר האמירה הפשוטה כי אין משמעות כלל לעולם החיצוני. פרשת השבוע שלנו מלמדת על החשיבות העליונה שיש לחיצוניות
"'מבנין אב משני כתובים' כיצד? לא פרשת הנרות כהרי פרשת שלוח טמאים, ולא פרשת שלוח טמאים כהרי פרשת הנרות, הצד השוה שבהן שהם בצו מיד
