דברים שלא ידעתם על שֶמֶן

בפרשתנו נזכר השֶמֶן בהקשרים שונים: שמן להעלות נר תמיד, שמן המשחה, סולת בלולה בשמן ועוד…

מהו שֶמֶן ומה מקומו בעבודת המקדש ובחיינו?

שמן הנו חומר המורכב בעיקר מאטומים של פחמן ומימן. הוא נשאר במצב נוזלי בטמפרטורת החדר, דוחה מים (הידרופובי) ונמשך לשֶמֶן (ליפופילי), (מתוך אתר מכון דוידסון, שלוחה חינוכית של מכון ויצמן למדע).

האברבנאל (בפירושו, בפרשת כי תִשא) מציין כי פעולת המשיחה בשמן (אקט המתבצע בעת המלכת מלכים והסמכת כהנים) מבדילה את המשוח מסביבתו ומעלה אותו ביחס אליה…  מרתק לגלות כי תכונת השמן, כצף על פני המים, נקשרת באופן טבעי לדימוי זה. באשר לתכונת המשיכה של שמן לשמן, גם לכך ניתן למצוא בדבריו סימוכין: "ע"י אותה המשיחה תדבק בו (בכהן) ההשגחה העליונה" (אברבנאל, שמות, ל').

אם נבקש לקרב את ענייני הפרשה אל מציאות חיינו, הרי שכאז גם כיום, השמן נוכח בחיינו כחומר גלם וכפוטנציאל אנרגטי הניתן להתמרה. חומר זה נחוץ לנו לצרכי בישול, רפואה, הפקת אנרגיה, אומנות, קוסמטיקה, מכניקה (שימון צירים וגלגלים) וכן, אבקש להוסיף, גם לצרכי הנפש.

השמן נחוץ על מנת "להעלות נר תמיד" (שמות כ"ז, כ"א) ובמסכת שבת מבואר: "מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה" (שבת, כ"א). מילים מאירות אלה מתמצתות את קוד המקצוע שלי (פסיכולוגיה): קיום מפגש קשוב ואמפטי, שיאפשר לפונה להכיר את השלהבת הדלוקה בו (ערכים, כישורים, רצונות, רוח, חיוּת), לפתח אותה ואף לקחת אחריות על תִחזוקה ושכלולה עד שתהא עולה מאליה.

העלאת נר התמיד/ השלהבת שבנו, ראוי שלא תישאר נחלת הפסיכולוגים בלבד. בחזוני מקומה בראש מעיניהם של אנשי הבריאות (גוף ונפש), אנשי החינוך, של הרבנים, של מנהיגים, של בני זוג – זה כלפי זו ולהיפך, של הורים כלפי ילדיהם ואף של אדם מול עצמו ומול בוראו.

"… שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר …" בזית, הנמנה על שבעת המינים, אצוּר כוח ייחודי, היוצא ממנו דווקא בעת כתישתו. כך גם בני האדם. לנוכח החיים בכלל וחוויות חיים "כותשות" בפרט, הפוגשות בנו כעם וכפרטים, מתהווים בתוכנו עוצמה ופוטנציאל.

פרשת השבוע אינה מאפשרת התעלמות מן השמן הכתוש האצור בנו, והיא מְצווה עלינו למצאו, להדליקו ולהוציאו לאור, תמיד.

(תצוה-פורים תשפ"א)