קהילת "בני משה" בפרו

בשבת האחרונה פרשת תרומה, הלך לעולמו אברהם רפאל אלון בן אברהם אבינו. סיפורו של אברהם אלון הוא סיפור מופלא של גיור והשגחה פרטית. בזכותו של אברהם הגר הצטרפו מאות נשמות יהודיות לעם ישראל.

אברהם עלה לארץ מכפר קטן בשם טרוחיאו בצפון פרו. הוא היה חלק מקהילה של נוצרים שהחליטו לעזוב את הנצרות ולהתקרב ליהדות דרך לימוד תנ"ך. לפני כעשרים שנה, אברהם אלון היה מעורב בפיגוע קשה ליד כפר תפוח. מחבלים ירו על רכבו ופגעו בו והוא היה מאושפז ללא הכרה במשך מספר חודשים. לאחר שהתעורר מתרדמתו בא לבקרו הרב הראשי לישראל באותם ימים, הרב ישראל מאיר לאו שליט"א. כאשר הרב הראשי שאל את אברהם אלון כיצד הוא יכול לעזור לו, אברהם השיב: "אני מבקש שתעזור לאחים שלי בפרו להתגייר ולעלות לארץ". הרב לאו לא הכיר את סיפורם של "בני משה" בפרו והחל ללמוד על הקהילה ודרכה ליהדות ובסופו של דבר החליט להיענות לבקשתו של אברהם אלון לשלוח בית דין לגיורם של המבקשים להיכנס לחיק עם ישראל. זכיתי להיות בין הדיינים שנשלחו למשימה ייחודית זו ביחד עם ידידי הרב צבי ליפשיץ והרב מרדכי אוריה ז"ל.

זכורני, שכאשר נחתנו בשדה התעופה בטרוחיאו (TRUJILLO) בצפון פרו, התקבלנו על ידי חברי קהילת "בני משה" בשירת "עם ישראל חי" ובדגלים של מדינת ישראל. עשרות גברים עם כיפות על ראשיהם ונשים עם כובעים ושביסים חיכו לנו ביציאה משדה התעופה הקטן. בני קהילת "בני משה" בפרו, שמרו שבת, אכלו כשר, הקפידו על טהרת המשפחה, התחתנו בינם לבין עצמם, למדו תורה והתפללו שלוש תפילות ביום בעברית, למרות שלא היו יהודים כהלכה.

סיפורם של "בני משה" החל לפני כ-70 שנים, כאשר מנהיג הקבוצה סגונדו וילנואבה החל את דרכו היהודית מתוך חיפוש האמת הרוחנית. הוא נדד בין היותו קתולי לפרוטסטנטי, ומשם לנצרות האוונגליסטית והאדוונטיסטית. הגלגולים הרוחניים של הכומר הקתולי  וילנואבה התעוררו כאשר אביו היה על ערש דווי ונתן לו במתנה ספר תנ"ך ואמר לו שבו מצויה האמת ודבר ה' לעולם.  וילנואבה החל ללמוד את התנ"ך וגילה שיש חובה לשמור את השבת וכן שעם ישראל הוא עם נבחר וארץ ישראל היא ארץ הקודש. הוא אימץ אמונות אלו והחל לשמור את השבת. בעקבות הזמן, הכומר הקתולי מצא סתירות רבות בין התנ"ך היהודי לבין הדוקטרינה הנוצרית ושינה את אמונתו ואת אורח חייו. הוא הצליח לסחוף עמו את בני משפחתו וקהילתו אשר קיבלו עליהם עול מלכות שמים יהודית מתוך דרשותיו ושיעוריו של וילנואבה.

בני הקהילה לא טוענים להיותם צאצאי העם היהודי, אנוסים, זרע ישראל או כל קשר היסטורי אחר עם היהדות, כפי שטוענות קבוצות שונות בעולם. זיקתם ליהדות היא מתוך חיפוש רוחני בלבד. קהילה זו מהווה דוגמא לתופעה החוזרת ונשנית בימנו, שיחידים או קבוצות קטנות של נוצרים מגיעים ליהדות לאחר מסע ארוך של חיפוש האמת ומוצאים את השורשים האמתיים של האמונה והדת דווקא בתורת ישראל ובאלוקי ישראל. הרצון לדבוק בדת ישראל, מעורר כמובן את השאלה מדוע יש לא יהודים שרוצים להתקרב ליהדות ומאידך גיסא יהודים שמתרחקים ממנה…

הביקור בקהילת "בני משה" היה מרגש ומרתק. "בני משה" לימדו את עצמם במשך השנים ויצרו קהילה עם מנהגי יהדות כמעט יש מאין באמצע המדבר הפרואני ובכפר נידח. בני הקהילה בנו בית כנסת, הכינו לעצמם ספרי תורה עם צילומים מוגדלים של תנ"ך קורן אשר תפרו בחוטים יריעה ליריעה בעצי חיים שהם הכינו. הנגרים שבהם, החלו בקו יצור תפילין והכינו בתי תפילין מעץ אשר בתוכם הוכנסו קלפים שבהם הם כתבו במו ידם את ארבעת הפרשיות.

בני המקום התנכלו להם וראו בהם זרים ומוזרים. "בני משה" החליטו לעזוב את העיר ולהקים מעין "קיבוץ" בכפר בשם  "אל מילגרו" (הנס). מדובר בהקמת "גטו יהודי" אבל הפעם  מרצון ועל ידי אנשים לא יהודים, כך יכלו להתבודד בשמירת המצוות ללא שיושפעו חברתית משכנים בעלי אמונה קתולית. בני הקהילה החליטו לא לשלוח את ילדיהם לבית הספר המקומי כדי שלא יאלצו לחלל שבת ובעיקר כדי שלא ילמדו אמונות ודעות של הנוצרים המקומיים ומנהגים פגאנים.

"בני משה" קיימו את דברי רות: "ותרא כי מתאמצת היא…" (רות א', י"ח) ובמשך שנים גילו את נאמנותם לתורת ישראל וחלומם לקשור את גורלם עם עם ישראל וארץ ישראל ללא תנאים ודרישות.

עד כה היו 4 גלי עליה של בני משה לארץ ישראל. כל עליה קיבלה כינוי ומספר, עליה ראשונה, עליה שנייה, עליה שלישית וכו'. כיום בני משה הם חלק מקהילות דתיות בארץ. בני העלייה הראשונה והשנייה מתגוררים באלון מורה, העלייה השנייה באלון שבות ובכרמי צור, והעלייה הרביעית נתקבלה בשבי שומרון, עינב ואבני איתן.

אין ספק שעל קהילת גרים מסוג זה, לא נאמרו דברי חז"ל "קשים גרים לישראל כספחת" (קידושין עמ' ב), אלא דברי חז"ל: "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם  גרים" (פסחים פז עמ' ב).

(תצוה-פורים תשפ"א)