רק בזכות המגילה חוגגים את פורים

כשרבי יהודה הנשיא עורך מסכת שתעסוק בענייני פורים, למרבה הפלא הוא אינו קורא לה 'מסכת פורים' אלא 'מסכת מגילה'. כאשר הרמב"ם כותב את הלכות פורים לצד הלכות חנוכה, הוא לא קורא לקובץ 'הלכות פורים וחנוכה' כמצופה, אלא 'הלכות מגילה וחנוכה'. עובדות אלו מעוררות את המחשבה על אודות הפנים האמתיות של פורים ועל האופן בו עולם ההלכה מבקש שנתבונן עליו.

דרשנים רגילים לדבר על ארבעת או חמשת המ"מים אשר מסכמים את מצוות הפורים – מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, משתה, ויש אומרים גם מחצית השקל. אבל לאור מה שראינו לא מדובר במצוות בעלות מעמד שווה כלל ועיקר. מכולן, פורים מזוהה יותר מכל עם מגילת אסתר. קריאת המגילה היא מהותו של פורים, ובה דמותו משתקפת. אבל מדוע?

כדי להבין זאת עלינו להיות מודעים לדרמה שעומדת ברקע ההחלטה לכתוב את המגילה, להכניסה לתנ"ך ולקרוא בה. במבט ראשון, מגילת אסתר היא אולי הספר הרחוק ביותר מספרי הקודש. שם ה' לא מופיע בה, אין בה טקסים דתיים והיא כולה מתרחשת בחוץ לארץ. גם הקריאה בה היא דבר חריג. מלבד חמשת חומשי תורה, אין לנו עוד ספר בתנ"ך שחלה חובה לקרוא בו. קריאת הפטרה היא תקנה מאוחרת, ובכל מקרה אין מדובר שם בספר שלם אלא בקטע מן הנביאים שקשור לענייני הפרשה. כך גם קריאת המגילות במועדים היא מנהג מאוחר, שלא מקובל בכל העדות.

גם כתיבת סיפור פורים כשלעצמו, והפיכתו לחג, היא דבר לא מובן מאליו. הרי הצלה כמו הצלת פורים קרתה פעמים רבות לאורך ההיסטוריה במקומות שונים בעולם. לא נראה שנס פורים מיוחד יותר משאר אירועי הצלה, ומה עוד שבסופו של דבר "אכתי עבדי אחשורוש אנן", כלומר אין בפורים גאולה ומוחלטת ושלמה. בסופו של דבר נותרנו עבדי מלך גוי.

התנאים הללו מציירים את כתיבת המגילה, הכנסתה לכתבי הקודש ותקנת הקריאה בה כחידוש עצום, והופכים את המגילה עצמה לדרמה ההלכתית של פורים. רק בזכות המגילה והמעמד לה זכתה, זכה פורים, שסיפורו נעדר כל נס מובלט או מאורע על-טבעי, לחג שנחגג עד היום. אסתר ומרדכי הצליחו להפוך את הסיפור שלהם לחג.

זהו הטעם לכך שפורים נקרא על שם המגילה במשנה ובהלכה. הדרמה של החג היא עצם תקנתו. ללמדנו, שגם מאורעות טבעיים, שלא שינו את פני ההיסטוריה ולא הביאו בהכרח גאולה, יכולים להיות קודש, אם רק יודעים להסתכל עליהם מהזווית הנכונה.

(תצוה-פורים תשפ"א)