בשולי מעילו של הכוהן הגדול תלויים פעמונים ורימונים המשמיעים קול בבואו אל הקודש: "פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל־שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב: וְהָיָה עַל־אַהֲרֹן לְשָׁרֵת
מספר פרשנים התייחסו לכך ששמו של משה נעדר מפרשתנו. הגאון מוילנא (פנינים משולחן הגר"א עמ' קכט ובחומש הגר"א על אתר) מסביר ששמו אינו מוזכר מפני
הפרשה היא לכאורה המשך ישיר ומשלים לפרשת תרומה. ההיא עוסקת במבנה המשכן ובכלים הנמצאים בו ופרשת תצווה עוסקת בבגדי הכהונה ובעבודת הכהנים. האמנם זו ההבחנה
לאחר סיום הציווי על מלאכת המשכן, הקב"ה פנה למשה: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שמות
פרשתנו נחתמת ב'ימי המילואים' וסיום בנין המשכן, ובאיזכור היעוד האלוקי של המשכן, כמקום ההתוועדות עם הקב"ה והשראת השכינה: "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי …
במוקדה של פרשת העגל ניצבת קריאתו של הקב"ה: "וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם" (לג, יט). "חן" זה ניתן להתפרש הן על דרך
"ותנא דידן למעוטי סוסים וגמלים מנא ליה? אמר רב פפא: כל מקנך תזכר – כלל, שור ושה וחמור – פרט, כלל ופרט, אין בכלל אלא
משה רבינו מנהל משא ומתן קשוח עם הקב"ה על תוצאות חטא העגל (שמות לב, לא- לד). משה פונה לקב"ה ומציב בפניו אולטימטום. או שתסלח על
הלוחות הראשונים ניתנו כשהם כתובים באצבע אלוקים: 'וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקים' (שמות לא).
במרכז הפרשה עומד חטא העגל. כל הפרשנים עוסקים בשאלה המתבקשת איך קרתה הנפילה הגדולה הזו? כיצד עם שראה את יציאת מצרים ומעבר ים סוף יכול
