ברית מילה

הרב חגי לונדין, ראש בית המדרש החברתי בקריה האקדמית אונו

מצוות ברית המילה מאתגרת ללא ספק את מדעי הפסיכולוגיה והסוציולוגיה במדינת ישראל. קשה למצוא תופעה שהיחס אליה בחברה הישראלית הוא מורכב יותר. מחד גיסא – חוסר הבנה ואפילו רתיעה כלפיה; ומאידך גיסא – תחושת מחויבות, חוצת מגזרים, ליישם אותם למרות הכל.
ברית המילה היא אחת המצוות החשובות ביהדות. ביום השמיני ללידתו של התינוק אנו מסירים את הערלה (כיסוי עור) מעל איבר ההולדה, ובכך נכנס התינוק ל'ברית' עם הקדוש ברוך הוא. למרות החשיבות שהיהדות מייחסת למצווה זו, או דווקא בגללה, רבים חשים רתיעה ממנה. במבט ראשון זוהי מצווה נראית תמוהה ואפילו מעט אכזרית. על מנת להבין מה הרעיון העומד מאחורי ברית המילה יש להבין תחילה מהו יצר המין.
בתביעת החיים הבסיסית של האדם גנוזה השאיפה לשלמות נצחית, אם תרצו נוכל לכנות זאת: 'השאיפה לאלוהים'; השאיפה לא להסתפק במסגרת החיים המוגבלים של העולם הזה אלא להותיר חותם במציאות גם לאחר המוות, להתחבר לגודל אינסופי, לגעת בשלמות, למצוא משמעות וערך נצחי לחיים. מכיוון שבחיים עלי האדמות, המוגבלים בממדי הזמן והמקום, אין יכולת לממש זאת באופן מלא, מִתַּרגמת עוצמה זו לדחף הפסיכולוגי של הנטייה המינית. היצר המיני בעומקו הוא הרצון להשאיר חותם ולהתקיים לאחר המוות, להוליד ילדים, להופיע בהמשך הדורות באינסוף נפשות, תחושות, מעשים ומקומות, להתחבר לשרשרת הדורות – לחיות חיי נצח. מכיוון שכך, יצר המין הוא הבריח של האישיות וממילא השליטה עליו היא המפתח לשליטה אישיותית-כללית, אתגר לא פשוט עקב העוצמה האדירה בה מתגלה הוא בנפש, כדברי הרב קוק (אורות הקודש ג, עמ' רצח): "יצרא דעריות (יצר המין) יוכל ללפף את האדם… מפני שהוא נעוץ בנטיית המשך החיים של הדורות כולם. ולעומת זה בקדושה, יכולים לעלות על ידי קדושת הברית למדרגת דוגמא של צדיק בכל הדורות". במילים אחרות, הרצון לא רק לִחיוֹת אלא לְהַחֲיוֹת הינו החזק שבכוחות הנפש. מחד, יכול הוא לגרום לאדם לשקוע עד צווארו בתאוות, אולם מאידך, כאשר הוא מתועל למקום ולזמן הנכון הוא הבסיס לכל החוסן המוסרי.
מהי מצוות המילה? על מנת לממש את הרצון האנושי להשתלם, על מנת לחלץ את המימדים הגופניים מן המוגבלות שלהם, יש צורך לקלף את השכבות הגלויות והחיצוניות של גסות החומר. ברית מילה מאפשרת להביא את הגוף לנגיעה במוחלט ובנצח. במצוות המילה אנו מסירים את הערלה הפיסית מאיבר ההולדה של האדם, ופעולה זו הינה ביטוי להסרת 'הקליפה' הגופנית וחשיפת המימד הערכי המצוי בבשר. "ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם" (בראשית יז, יא). האפשרות להגיע לשלמות, ליצור, כביכול, 'ברית' בינינו לבין אלוהים, תלויה בטוהר הנטייה המינית. מצוות המילה היא ביטוי לכך שאנו רואים ביצר המין את הממד הפנימי הגנוז בתוכו, ולא רק את הקליפה החושנית לבדה. המילה 'ערלה' בתורה משמעותה 'אטימות' (למשל, בספר ויקרא יט, כג נאמר: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל", כלומר על פי התורה אסור לאכול את פירות העץ בשלוש שנותיו הראשונות והפירות מכונות 'פירות ערלה', היינו אטומות מאכילה). כאשר אנו מסירים את ערלת הבשר אנו מסירים למעשה את ערלת הלב, אנו מסירים את האטימות הנפשית.
זוהי אף הסיבה שהמילה נעשית ביום השמיני ללידתו של התינוק. המספר שמונה מבטא בחכמת הנסתר את המציאות העל-טבעית (מספר אחד מעבר למספר שבע, המבטא את שבעת ימי השבוע היומיומיים). בברית המילה אנו מטביעים בבשרו של התינוק היהודי את התכונה להיות מעל הטבע, לנצח את המגבלות של העולם החומרי והזמני.
אולי עקב כך כה רבים חשים צורך פנימי לקיים את מצוות המילה. הרצון להיות חלק משרשרת, להיות חלק מעם. להתחבר לגודל. להתחבר לנצח.
(ויקהל תשעד)