מערכת שבתוןשמעון יצחקי (שיץ), רו"ח
יו"ר אלביט הדמייה
הרש"ר הירש בתחילת פירושו לפרשתנו עומד על נקודה נפלאה העומדת במוקד תפקידו של המחנך. זאת הוא עושה, כדרכו, מתוך התבוננות בהלכות המשכן ותוך מתן פרשנות אקטואלית להלכות אלה.
להעלת נר. לשון זה של הדלקת נר אינו במקרא אלא לגבי עבודת המנורה, והוא מדוקדק, שכן מצוה להדליק את הפתיל עד "שתהא שלהבת עולה מאליה" (שבת כא ע"א). הווה אומר: תפקיד מלמד – התורה הוא לעשות את עצמו מיותר! אל יעמיד ה"כהן" את ה"הדיוט" במצב של תלות תמידית בו. מכאן גם אזהרה למורים ולתלמידים שישהו אלה אצל אלה בסבלנות ובאורך – רוח.
המנורה מסמלת את החכמה ואת העברתה מדור לדור. לפיכך אמרו חכמים, "המבקש להחכים ידרים", שהרי המנורה הייתה בדרום. העברת החכמה מדור לדור, לדעת הרש"ר הירש, צריכה להיעשות באופן שאינו יוצר תלות בין הרב הנותן לתלמיד המקבל. המקבל צריך לחוש עצמאות. החינוך האידאלי, לדעת הרש"ר הירש, הינו החינוך המציב את התלמיד במקום עצמאי.
מו"ר הרב יהודה עמיטל זצ"ל, ראש ישיבת הר עציון ומייסדה הראשון, פילס לעצמו דרך משלו בהנהגתו הציבורית. לימים נשאל האם הוא מחנך את תלמידיו שילכו בדרכו הפוליטית או שמא הוא מתיר להם לבחור דרך משלהם. על כך השיב בדרכו המיוחדת: אני מחנך את תלמידי לחשוב בכוחות עצמם. אני לא מחנך אותם לחקות אותי. ובאופן ציורי נוהג היה לומר: "אני לא רוצה עמיטלים קטנים, אני רוצה תלמידים חושבים שיוכלו לחלוק עלי".
דברים אלה נכונים ביחס לתלמידים, ונכונים עוד יותר ביחס למוריהם. התפתחותה הבריאה של התורה יכולה להיעשות רק על ידי תלמידי חכמים שאינם מרכינים את קומתם בפני קודמיהם. תלמידי חכמים המכבדים את הדורות הקודמים, אך יודעים לפסוק הלכה גם בכוחות עצמם.
אתגרי הדור הזה לא עמדו בפני הדור הקודם. שאלות הדור הזה לא עמדו בפני החכמים שחיו לפני עשרות ומאות שנים. לפיכך צריכים מורי ההוראה לממש את עצמאותם ולפסוק בהתאם לשיקול דעתם ולעיתים, אם יש צורך, אף לחלוק על קודמיהם.
בכמה מקומות למדנו כי התורה נמשלה למים. במסכת אבות למדנו כי לומדי התורה נמשלו לבור סוד ולמעיין המתגבר. יתרונו של הבור סוד שאינו שוכח דבר. יתרונו של המעיין המתגבר שהוא מוסיף והולך. ואולם יתרון נוסף יש למעיין על פני הבור סוד. מי המעיין מחלחלים באדמה. במעיין אין שכבה של סיד המונעת מן המים להיספג באדמה.
על מנת להמשיך ולפתח את התורה, חייבים אנו להגביה את קומתנו. אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם. ואולם התורה לא ניתנה למלאכים אלא לבני אדם. לבני אדם שיהגו בה. לבני אדם שיאהבו אותה. לבני אדם שילמדו אותה. לבני אדם שתהא התורה נר לרגליהם ואור לנתיבותיהם.
(תצווה תשעד)
