"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים: וְהָיָה בְּהָנִיחַ
פורים הוא אמנם חג של צחוק, וטקסטים פורימיים רבים נכתבו לאורך הדורות, ובכל זאת מפתיעים אותנו שני קטעי מדרש בבראשית רבה, "ר' עקיבה היה דורש
הנשיפה היא פעולה של פליטת אויר מן הריאות. כשאנו מדברים מהפה ומהאף שלנו ניתזות טיפות, לרוב נתז הטיפות הוא מיקרוסקופי, ולא אנחנו ולא בני השיח
קרה לכם פעם שישבתם בערב נחמד עם חברים, וככל שעברו השעות התחילו החבר'ה לרכל על מישהו, ואז לטחון אותו עד דק, וככל שנשאבתם לצחוקים הוספתם
לצד המנהג הקדום של "הכאת המן" ברעשנים ובשריקות בוז כל אימת ששמו נזכר, התפתח בקהילות רבות המנהג לעשות כן גם באחד הפסוקים החותמים את המגילה,
"כבודו של אדם בגדו (כסותו)" (על יסוד שמות רבא י"ח) על בגדים ופנימיות: הסמיכות בין עיסוק הפרשה בשמן המאור לבין עיסוקה בבגדי הכהונה, מאיר את
בשבת האחרונה פרשת תרומה, הלך לעולמו אברהם רפאל אלון בן אברהם אבינו. סיפורו של אברהם אלון הוא סיפור מופלא של גיור והשגחה פרטית. בזכותו של
כשרבי יהודה הנשיא עורך מסכת שתעסוק בענייני פורים, למרבה הפלא הוא אינו קורא לה 'מסכת פורים' אלא 'מסכת מגילה'. כאשר הרמב"ם כותב את הלכות פורים
בפרשתנו נזכר השֶמֶן בהקשרים שונים: שמן להעלות נר תמיד, שמן המשחה, סולת בלולה בשמן ועוד… מהו שֶמֶן ומה מקומו בעבודת המקדש ובחיינו? שמן הנו חומר
פרשת תצוה אף היא עוסקת בהקמת המשכן. הפעם הפרשה מצווה ומפרטת על איסוף שמן לצורך הדלקת המנורה, הכנת בגדי הכהנים, ומכאן להבחנה שבין בגדי כהן
