פרשתנו נחתמת ב'ימי המילואים' וסיום בנין המשכן, ובאיזכור היעוד האלוקי של המשכן, כמקום ההתוועדות עם הקב"ה והשראת השכינה: "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי …
במוקדה של פרשת העגל ניצבת קריאתו של הקב"ה: "וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם" (לג, יט). "חן" זה ניתן להתפרש הן על דרך
"ותנא דידן למעוטי סוסים וגמלים מנא ליה? אמר רב פפא: כל מקנך תזכר – כלל, שור ושה וחמור – פרט, כלל ופרט, אין בכלל אלא
משה רבינו מנהל משא ומתן קשוח עם הקב"ה על תוצאות חטא העגל (שמות לב, לא- לד). משה פונה לקב"ה ומציב בפניו אולטימטום. או שתסלח על
הלוחות הראשונים ניתנו כשהם כתובים באצבע אלוקים: 'וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקים' (שמות לא).
במרכז הפרשה עומד חטא העגל. כל הפרשנים עוסקים בשאלה המתבקשת איך קרתה הנפילה הגדולה הזו? כיצד עם שראה את יציאת מצרים ומעבר ים סוף יכול
עומדים אנו בסיומו של חג הפורים. חג עתיר הזדמנויות של הסוואה וגילוי. פרשת השבוע, "כי תישא", מזמנת לנו מסר רלבנטי מתמיד, כמו גם הצצה אל
משה רבנו ירד מהר סיני עם הלוחות השניים בתום ארבעים יום וארבעים לילה, והוא נחשף לתופעה ייחודית: "וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת
במוקד פרשתנו, חטא העגל, אחד המשברים החמורים בתולדות עם ישראל, שאיים לכלות את עם ישראל ח"ו. "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם" (שמות לב
"מס מחצית השקל" לעומת "מס היהודים" עו"ד ד"ר ניסן שריפי, מרצה למיסים אף אחד מאיתנו איננו שש לשלם מיסים, למרות שכולנו יודעים היטב כי הללו
