קוצר רוח ועבודה זרה

במרכז הפרשה עומד חטא העגל.
כל הפרשנים עוסקים בשאלה המתבקשת איך קרתה הנפילה הגדולה הזו? כיצד עם שראה את יציאת מצרים ומעבר ים סוף יכול כך לחטוא? איך עם שכל התנהלותו ניסית, עמוד אש ועמוד ענן, מן מהשמיים לארוחות חלביות ושליו לארוחות בשריות, יכול להיות כזה קצר רוח וכפוי תודה? איך עם שרק אתמול קרא ״נעשה ונשמע״ היום משתחווה לעגל זהב ואומר אלה אלוהיך ישראל?.
לאחר שנבין איך קרה שישראל חזר לחטוא, נשאל מדוע המתרגז מהתנהגותם הוא דווקא משה ולא ה׳? מדוע בהתחלה מול הקב״ה נותן משה גיבוי מלא לעם ישראל ואילו אחרי שיורד מהר סיני ממהר לקחת את שבט לוי, לשלוף חרבות ולהרוג כשלשת אלפים איש?
שלושה כיוונים אנו מוצאים בפרשנים. לפי רש״י מדובר בחטא של הנספחים לישראל, אותם ״ערב רב״ שחטאו בעבודה זרה ממש, והם שהשפיעו על שאר ישראל. לאהרון לא נותר אלא לנסות למשוך זמן עד שיחזור משה, זאת הוא ניסה לעשות באמצעות איסוף התכשיטים והכנת העגל.
לפי הרמב״ן עם ישראל היה ״שבוי״ תחת מנהיגותו של משה. כאשר משה בושש לבא חיפשו תחליף למנהיג. על רקע זה הלכו לאהרון ״קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו״. כאשר אהרון לא מסכים ומנסה למשוך זמן, נגררים למנהיגות של העגל.
רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי מסביר כי ישראל חיפשו דרך להגשים את עבודת ה׳ ולא לחטוא בעבודת אלילים, אלא שה׳ לא ציווה זאת בניגוד לכרובים שבמשכן למשל, וזה חטאם הגדול.
ברור שהמפרשים רוצים ללמד סנגוריה על ישראל, אך בפירושים השונים נותרים, לטעמי, חורים גדולים.
אם חטאו רק 'הערב רב', למה משה מופתע ושובר את הלוחות, הרי ה׳ כבר בישר לו זאת ומשה התפלל על ישראל?.
אם רק חיפשו מנהיג חליפי למשה, מדוע משה הורג 3000 איש מ'הערב רב'?
אם אמנם רצו להגשים את הקב״ה בניגוד לציווי ה׳, חטא שהינו חמור מאד, מדוע סולח הקב״ה לישראל ומעניש רק את החוטאים האקטיביים?
מפשט הפסוקים ניתן להסביר את מהלך החטא באופן שמשלב את הפירושים.
משה, לקראת ירידתו מהר סיני, שומע מהקב״ה שה״ערב רב״ חוטא ומחטיא את עם ישראל ״כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים. סרו מהר מן הדרך אשר ציויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים״. מי ששיחת הוא לא כלל עם ישראל, אלא ״עמך״ אותו ציבור שהוסיף משה לישראל על דעת עצמו. הם כדברי רש״י רצו באמת לעבוד עבודה זרה ולהחטיא את כלל ישראל.
משה מבין זאת ומתפלל לפני ה׳ עד להעברת הגזרה.
כשמשה מגיע למחנה עם יהושע הוא מגלה שבמקביל ל'ערב רב' שעובד עבודת אלילים, העם כולו חטא בכך שמחפש מנהיגות חדשה, ככתוב: ״וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן״. העם כולו קצר רוח וחסר סבלנות.
העם, כמו היום, רוצה את הכל עכשיו ומיד. משה רואה שהעם לא מחפש מנהיגות חליפית מתוך חוסר ברירה, עצב וחוסר אונים. העם שמח בהחלפת המנהיגות לעגל. משה מתקרב למחנה וכל תפיסתו את המצב משתנית. ״ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות״.
משה רואה כי זה לא בקצה העם. חיבור של ערב רב הקורא לעבודת אלילים, ללא מנהיגות שתעצור אותו ופסיביות של כלל הציבור עלולים להביא לחטא של כלל העם בעבודת אלילים.
משה כמנהיג שעומד בפרץ מגייס את בני שבט לוי שלא חטאו, הורג שלשת אלפים מה'ערב רב' החוטאים . אלו שחטאו ללא עדים, מתים במגיפה שלאחר מכן.
משה מצליח לעצור את ישראל בטרם יחטאו כולם בעבודה זרה, אך זאת במחיר שבירת הלוחות.
גם היום אנו נוטים לחשוב שהכל צריך להיפתר מיד ועכשיו. אם לא, צריך להחליף ומהר את ההנהגה.
עלינו להפנים מה שאנו שרים. ״ עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה״.
(תצווה תשעו)