הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל) הלוחות הראשונים ניתנו כשהם כתובים באצבע אלוקים: 'וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקים' (שמות לא). וכן (לב, טו – טז): ' …וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת'. מיד לאחר שבירתם מצטווה משה ליצור לוחות חדשים: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים …'. משה יוצר את הלוחות בעצמו והכתיבה היא אלוקית. בפסוק אחר משתמע, שמשה כותב בכתב ידו: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה…' (שמות כד, לז).
בעוד שהלוחות הראשונים היו מעשה אלוקים צרוף, הרי שהלוחות השניים הם פרי יצירתו של משה. מה מבשר השינוי ביצירת הלוחות? יתכן וניתן לענות על שאלה זו מתוך לשון הציווי על הלוחות השניים. אומר הקב"ה למשה: 'פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ'. מדוע הקב"ה מזכיר בעת הציווי על הלוחות השניים את שבירתם של הלוחות הראשונים? חז"ל סבורים שהקב"ה החמיא למשה על שבירת הלוחות: 'אמר לו הקב"ה למשה, אשר שברת – יישר כחך ששברת, מלמד שהסכים הקב"ה על ששבר את הלוחות' (שבת פז) ומדרש תנחומא (על כי תישא לה) מסביר כיוון ששלטה בהם עין הרע מעצמת המעמד.
הלוחות השניים ניתנו ללא טקס מיוחד. הם אינם זקוקים לברקים מאוצרו של הקב"ה. הם נחצבו על ידי משה, ועליהם חרות מכתב אלוקים. חטא העגל פותח עידן חדש. אין לקודש אחיזה בעולם החול אם לא תהיה עבורו תשתית אנושית ראויה. זה היסוד לדברי רשב"ג – 'לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים' (תענית ל ע"א). הטעם לכך משום שהוא יום של סליחה ומחילה, שכן ניתנו בו לוחות שניים המשקפים את עבודת האדם. לוחות אלו יכולים להיות שלמים גם במציאות של חטא. מכאן ניתן להבין טוב יותר את הפסוקים שחותמים את התורה. ' וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה … לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל' . לפי פשוטו של מקרא הפסוק האחרון מתמקד בנסים הגדולים, שנעשו לעם ישראל בארבעים השנה האחרונות כגון: נס קריעת ים סוף ומעמד הר סיני. אולם רש"י מפתיע ומחזיר אותנו לחטא העגל: 'ולכל היד החזקה : 'שקבל את התורה בלוחות בידיו … 'לעיני כל ישראל' – שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר (לעיל ט, יז) ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר (שמות לד, א) אשר שברת, יישר כחך ששברת". לפירושו של רש"י, ראתה התורה לחתום דווקא במאורע של שבירת הלוחות וקבלת הלוחות השניים משום שמדובר במאורע המכונן והמשמעותי שהיה לעם ישראל בתולדותיו. הפסוק האחרון בתורה שבכתב מחזיר אותנו לרגע שבירת הלוחות, שפתח עבורנו חלון הזדמנויות חדש בעבודת ה'. אנחנו יוצרים את הלוחות ושותפים מלאים ללימוד התורה וקיומה.
בפורים זכינו להביא לידי מעשה את הרעיון של 'לוחות שניים' וכפי שאומרת הגמרא שבת פח ע"א 'אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש'. ומסביר ר' צדוק מלובלין :'ובימי אחשורוש שאז היה הדור של התחלת חכמי תורה שבעל פה ומאהבת הנס נתקע בלבם החשק הגדול ליגיעת תורה שבעל פה שנגלה להם'. לוחות שניים הם התורה שבעל פה שבאה לידי ביטוי בעיצומו של פורים בו בזמן שמרדכי ובית דינו תקנו לישראל את מצוות החג.
שבירת הלוחות הביאה לידי ביטוי את מעורבותם של חכמי ישראל בתורה בדורות השונים הן בפרשנות התורה והן בתקנות וגזירות לדורות הבאים.
(תצווה תשעו)
