כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

במוקדה של פרשת בא עומדת יציאת בני ישראל מעבדות לחירות. ברם, המעיין בפרשה ילמד שלא חירות יש כאן אלא עבדות. לא "חירות מ…", חופש ללא

לסאנה בת'ילי, בחור צעיר, בן 24, מוסלמי אדוק ממאלי שבאפריקה, הציל השבוע כמה נפשות וקנה את עולמו בחייו. בתושייה בת רגע, הפנה עשרה אנשים, ובהם

היה זה עוד ביקור שגרתי שבו יצא אבא, הרב מנחם הכהן, "לבקש את אחיו" באחת הקהילות ברומניה. כדרכו בקודש, דרש בפרשת השבוע פרשת מקץ, על

הקהילה הייתה לאחד מסממני ההיכר הבולטים ביותר של יהודים בכל ארצות פזוריהם. יהודי מעולם לא ייחל להיות רובינזון קרוזו, חי על אי, בודד במועדיו (ואפילו

במוקדה של פרשת העגל ניצבת קריאתו של הקב"ה: "וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם" (לג, יט). "חן" זה ניתן להתפרש הן על דרך

פרשת "תרומה" היא חלק ממחזור הדם וממחזור החיים היהודי, צרובה בדנ"א של תורת ישראל. מאז ימות עולם, התרומה והנתינה, ההתגייסות לעזרת ה"אחר" וראייתו כ"אחיך" ("וחי

שליחותו של יהודי בעולם אינה מסתיימת לעולם. במעשה הסנה (שמות ג), נצטווה משה רבנו ללכת אל פרעה. גם אז הוא מפקפק ביכולתו: "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ

נפלאות המה דרכי התורה. לעתים מקופלים עולמות שלמים, דוגמת הלכות שבת העניפות, בפסוקים בודדים, והריהן כ"הררים התלויים בשערה", ופעמים שהתורה מפליגה ומאריכה בעניין אחד, ואי

בעולמה של יהדות, זכה חג הפורים למקום מכובד. מצווֹת היום – מקרא מגילה, משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים – לצד המנהגים הרבים כגון השכרות

אחת הסכנות – וגם האתגרים – שניצבים לפתחה של כל עבודה היא השגרה והשחיקה. פעולה שנעשית יום יום, לאורך ימים ושנים, מאבדת את טעם ההתחדשות