פסוקי התורה צופנים בחובם קודים שונים שמאחוריהם מסתתרים עולמות שלמים. אחד הצפנים החוזרים ונשנים בפרשיות ספר הגאולה, ספר שמות, הוא תיאור שמדגיש לכאורה דווקא את
לפני כשנה אותרו באחד המושבים בחבל יבנה עובדים תאילנדיים אשר התגוררו בתנאים לא אנושיים בתוך מכלאות אווזים. הם עבדו ברצף 20 שעות ביום, שבעה ימים
במשך שנים לא מועטות, הייתה מדינת ישראל לבוז וכלימה, למשל ולשנינה בעולם המערבי בנושא הסחר בנשים. פעולה נמרצת של משרד המשפטים, לצד המחוקק הישראלי שתיקן
אחת התכונות הבולטות ביותר שמאפיינות את המשכן היהודי– ולימים, גם את המקדש – הוא היותו "בית לכל". לא מועדון חברים סגור, של "אנשי שלומנו", אלא
במוקדה של פרשת העגל ניצבת קריאתו של הקב"ה: "וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם" (לג, יט). "חן" זה ניתן להתפרש הן על דרך
סיפור יהודי מספר על שני בחורי ישיבה "בריסקאיים", המחמירים במצוות עד הפרט הקטנטן ביותר, שבערב יום הפורים ערכו סיור בכל העיירה כדי למצוא "אביונים" שניתן
ה"תרומה" – ההתנדבות, הייתה מאז ומתמיד אחד המאפיינים המרכזיים בעולמה של החברה היהודית. מאות ואלפי הגמ"חים המצויים בחברה הדתית יעידו על כך: למן מוצץ ושרוך
בסערת המשפט שמתרגשת עלינו מעת לעת, מדברים רבות ובלשון גבוהה גבוהה על מהפכה חוקתית ועל שלטון החוק, על שקיפות ועל טוהר מידות, על תום לב
מערכות יחסים בתוך המשפחה היו מאז ומעולם דבר נפיץ ביותר, אורניום מועשר. יחסי כלה וחמותה, יחסי הורים וילדים, ויחסי אחים ואחיות בתוך המשפחה, סיפקו תמיד
קיומם הנפוץ של יחסי מרות בין אנשים שונים, דוגמת "מעביד" ו"עובד", "מורה" ו"תלמיד", "מפקד" ו"חייל", ובמיוחד כאשר מדובר בבני שני המינים, יוצר לא אחת פוטנציאל
