סוגיית מינוי הדיינים והשופטים, כשירותם וזהותם, עולה על סדר היום הישראלי מעת לעת. בשנים האחרונות היא מעוררת לא פעם סערות ציבוריות, כשהטענות העיקריות מושמעות נגד
סערת המלחמה של השבועות האחרונים, על חלליה ונפגעיה, מפנה את שימת הלב לפרשיות המלחמה הקדומות שהתורה משופעת בהן. המעיין בדברי ימי ישראל יגלה שכולם רצופי
מזה מאות שנים משמשת פרשת קורח כחומר ביד יוצרי הדרשות, והם מהפכים בה ומהפכים בה ומוצאים את שאהבה נפשם. ועדיין תמיהה במקומה עומדת: מה ראתה
פרשת המרגלים נצרבה בתודעה ההיסטורית היהודית כאחת הפרשיות הטראומטיות בתולדות בני ישראל במדבר. היא מעלה לא מעט תמיהות לנוכח פשוטו של מקרא: מה הייתה מטרת
בפרשיות נשא ובהעלותך מפנות את הזרקורים לדמותו של אהרן הכהן. בפרשה הקודמת, הוא ובניו מצווים לברך את בני ישראל בברכת הכוהנים, ברכה שתוכה רצוף אהבה.
פרשת במדבר היא אחד הסממנים השבטיים והסקטוריאליים המובהקים ביותר בעולמו של מקרא. לצד פירוט מדוקדק של מניין כל בני שבט ושבט, מדגיש הכתוב את הצורך
מזה דורות נהוג לראות ביום ל"ג בעומר יום טוב. מקורותיו וטעמיו של מנהג זה, רב בהם הנסתר על הגלוי, ולא לחינם היה מועד זה ליום
בימים שבהם רבה מהומת הבחירות, וקולות המחלוקת רועמים באוזנינו כתופי טם-טם בסערת הקרב, ראוי לנו, איש איש על מחנהו ועל דגלו, שניתן לבנו ודעתנו לקול
ליל הסדר עשוי לשמש קורס מבוא, ואם תרצו – קורס חובה, בסולידריות יהודית. הוא מלמד אותנו שאיננו יכולים ליהנות מהאוכל או מתחושת החירות עד שנחלוק
בכל פעם שמגיעים לפרשיות ויקהל-פקודי יש לו מעט מבינותינו הנבוכים מעט: לשם מה כל אותה חזרה, שלמראית עין נראית טרחנית וארכנית? היה מי שהמשיל פרשיות
