כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

אחת התופעות המעניינות ביותר בסדר התפילה היהודי קשורה לדמותו של גיבור הפרשה, הקוסם מארץ פתור. מזה דורות רבים, יהודי מישראל אינו פותח את יומו בבית

"לא חשוב מה יאמרו הגויים. חשוב מה יעשו היהודים". אמרה זו מעורה היטב בנקודות ציון רבות בהיסטוריה היהודית. לימים הייתה גם לאחד מקווי הדרך המנחים

פרשת בהעלותך, כמו ספר במדבר כולו, משקפים את תלאות ה'מדבר' וצרותיו. לאחר המעמד הנשגב של יציאת מצרים, התרוננות הנפש בקריעת ים סוף ושמחת הנשמה בשירת

חלק בלתי נפרד מסידור המחנה בישראל הוא התמודדות עם חריגים. נכון הדבר כי היסוד הוא לאומי כללי, ועל כן קראנו בתחילת ספר במדבר את הקמת

מעשה באדם שנכנס לבית מדרשו של רבי מרדכי הכהן, איש ירושלים, בעת התפילה. שהה כמה ששהה, פשט את ידו וקיבל נדבה הגונה. משיצא, לחש מישהו

סערת המלחמה של השבועות האחרונים, על חלליה ונפגעיה, מפנה את שימת הלב לפרשיות המלחמה הקדומות שהתורה משופעת בהן. המעיין בדברי ימי ישראל יגלה שכולם רצופי

פרשת פינחס הייתה מאז ומעולם משאת נפש של קנאים למיניהם. לנוכח מעשה זמרי וכזבי נתפס כאחד מרגעי החולשה של העם: על אף שהמעשה היה "לעיני

מזה מאות שנים משמשת פרשת קורח כחומר ביד יוצרי הדרשות, והם מהפכים בה ומהפכים בה ומוצאים את שאהבה נפשם. ועדיין תמיהה במקומה עומדת: מה ראתה

פרשת המרגלים נצרבה בתודעה ההיסטורית היהודית כאחת הפרשיות הטראומטיות בתולדות בני ישראל במדבר. היא מעלה לא מעט תמיהות לנוכח פשוטו של מקרא: מה הייתה מטרת

בפרשיות נשא ובהעלותך מפנות את הזרקורים לדמותו של אהרן הכהן. בפרשה הקודמת, הוא ובניו מצווים לברך את בני ישראל בברכת הכוהנים, ברכה שתוכה רצוף אהבה.