כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

נתן שרנסקי ישב פעם עם חבר לארוחה. "בים יש מיליון דגים", שאל את חברו, אתה יודע למה דווקא הדג הזה, מכל הדגים שבעולם, מונח כאן

לאחר המחזה הנשגב של קריעת ים סוף, ההוד וההדר של מעמד הר סיני, הציוויים המרובים של פרשת משפטים שחובקים עולם ומלואו משפטי, מגיע מה שנראה

"לכל שבת יש מוצאי שבת", אומרים בצבא, ולכל קריעת ים סוף ומעמד הר סיני יש פרשת עבד עברי ופרשת "אם במחתרת ימצא הגנב". מעשי עוול

לאורך כל תולדותיו נע העם היהודי בין ערוץ ההיסטוריה לערוץ ההיסטֶריה. כמאמר המשורר: אין יום דל. או מחדל או פסטיבל, או סקנדל. ומאורעות השבועות האחרונים

במוקדה של פרשת בא עומדת יציאת בני ישראל מעבדות לחירות. ברם, המעיין בפרשה ילמד שלא חירות יש כאן אלא עבדות. לא "חירות מ…", חופש ללא

לסאנה בת'ילי, בחור צעיר, בן 24, מוסלמי אדוק ממאלי שבאפריקה, הציל השבוע כמה נפשות וקנה את עולמו בחייו. בתושייה בת רגע, הפנה עשרה אנשים, ובהם

היה זה עוד ביקור שגרתי שבו יצא אבא, הרב מנחם הכהן, "לבקש את אחיו" באחת הקהילות ברומניה. כדרכו בקודש, דרש בפרשת השבוע פרשת מקץ, על

הקהילה הייתה לאחד מסממני ההיכר הבולטים ביותר של יהודים בכל ארצות פזוריהם. יהודי מעולם לא ייחל להיות רובינזון קרוזו, חי על אי, בודד במועדיו (ואפילו

במוקדה של פרשת העגל ניצבת קריאתו של הקב"ה: "וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם" (לג, יט). "חן" זה ניתן להתפרש הן על דרך

פרשת "תרומה" היא חלק ממחזור הדם וממחזור החיים היהודי, צרובה בדנ"א של תורת ישראל. מאז ימות עולם, התרומה והנתינה, ההתגייסות לעזרת ה"אחר" וראייתו כ"אחיך" ("וחי