כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

בעולמה של יהדות, זכה חג הפורים למקום מכובד. מצווֹת היום – מקרא מגילה, משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים – לצד המנהגים הרבים כגון השכרות

אחת הסכנות – וגם האתגרים – שניצבים לפתחה של כל עבודה היא השגרה והשחיקה. פעולה שנעשית יום יום, לאורך ימים ושנים, מאבדת את טעם ההתחדשות

לכל הבקי בתולדות ההומור הישראלי, נשמע הביטוי "מה 'ימים ההם'? היום בבוקר!" מוכר למדי. ראיון היתולי שעורך כתב רדיו עם עולה חדש, מלמד שכל אותן

בין ארבעת ראשי השנים שנקבעו במורשת ישראל, ודומה שתופעה יחידה היא בעולם, קובעת המשנה במסכת ראש השנה את יום ט"ו בשבט כ"ראש השנה לאילן". יום

עוד מכה אחת ודי. הגיע זמן הגאולה, והיא כבר נראית מעבר לפינה. ואז באה מכת החושך. שלושה ימים של ניתוק. חושך מוחלט, חושך מצרים. כדרכה,

אחד הקטעים המשונים ביותר בפרשת יציאת מצרים מתאר את תהליך הפיכתם של מנהיגי העם, משה ואהרן, בצו הקב"ה, ממנהיגים רציונליים, שהגיעו זה כבר לגיל גבורות(!),

בבואו לתאר מי ראוי להיות דיין בישראל, כותב הרמב"ם (הלכות סנהדרין ב, ז-י): "בית דין של שלושה, אף על פי שאין מדקדקין בהן בכל אלו

"אמור לי כיצד נראית השבת שלך", כתב פעם דודי הרב פינחס פלאי עליו השלום, "ואוֹמַר לך מי אתה". פני הדור כפני השבת שלו. דור דור

לצד המנהג הקדום של "הכאת המן" ברעשנים ושריקות בוז כל אימת ששמו נזכר, התפתח בקהילות רבות המנהג לעשות כן גם באחד הפסוקים החותמים את המגילה,

אחד המשברים הגדולים שמאפיינים את העם היהודי בדור האחרון הוא משבר ההנהגה הרוחנית. ככל שיש יותר רבנים – ומספרם כיום כחול אשר על שפת הים