שפטת מרובה – לא שפטת

"לכל שבת יש מוצאי שבת", אומרים בצבא, ולכל קריעת ים סוף ומעמד הר סיני יש פרשת עבד עברי ופרשת "אם במחתרת ימצא הגנב". מעשי עוול ומרמה, גזלה ועושק, פליליים ואזרחיים, המזכירים לנו את המציאות היומיומית, השוחקת. עבדים וגנבים, רוצחים ואנסים, חובות אבודים והוצאה לפועל. "תורת חיים" אמיתית נותנת מענה לא רק לרגעי השגב, ההוד וההדר אלא גם לפרטים הקטנים המרכיבים את פסיפס החיים.
בים המשפטים, המריבות והמחלוקות, השנאות והקנאות, נודע לשופט מקום חשוב. לצד ההכרעה בין בעלי הדין, עליו לפעול במתינות, יושר ויושרה, להרגיע רוחות סוערות ולעשות ליישוב המחלוקות והמריבות, ככל שניתן, בדרכי שלום, גישור ופישור.
לא לחינם מקדיש המשפט העברי פרק נרחב ביותר ל"הלכות דיינים". עיון בהן מלמד כי מרבית תנאי הכשירות של דיין בישראל אינם נוגעים לצד המקצועי, לידע המקיף והמעמיק שנדרש בהלכות חושן משפט ואבן העזר (ולמותר לומר שכל אלה חשובים ביותר), אלא להיותם חכמים ונבונים, בעלי שם טוב ולב טוב, יראי אלוקים ושונאי בצע.
בימים אלה מלאו שנתיים לפטירתו של שופט יחיד ומיוחד, מנחם אֵלון ז"ל. "אדון המשפט העברי", עשה רוב ימיו בבית המדרש, בישיבת 'חברון' ובמכון לחקר המשפט העברי באוניברסיטה העברית, בא לאולם המשפט כשתלמודו בידו. והייתה זו תורת אמת, שניזונה מאלפי שנות עשיית משפט בעולמם של חז"ל ובקהילות ישראל. מתוכם ובהם, יצר לעצמו אֵלון מסכת שפיטה מפוארת, שלצד הכרעותיה הספציפיות מורה אותנו דרך שפיטה עקרונית.
כדרך הילוכו בעולמה של הלכה, הילך אֵלון גם בעולם המשפט: ריבוי דעות – שבח וברכה יש בו. בבית המדרש ובבית המשפט. "תנאי חיוני למען פסיקת בית המשפט", כתב במקום אחד, "שתהא – כביטויים של חכמינו – דין אמת לאמיתו, שעל שופטיו יימנו בעלי גישות משפטיות שונות ותפיסות עולם ערכיות שונות, שיש ומתוך שדנים הם אלה עם אלה באים הם לכלל דעת רוב ודעת מיעוט".
אכן, אֵלון לא נקט כדרך אנשים המבקשים "לעשות שלום" בכל מחיר, גם תוך ויתור על ערכיהם. לצד זאת, הביע את רתיעתו משופטים הסבורים כי ה"אמת" האובייקטיבית מצויה בידם, ואין היא ניזונית מהשקפת עולמם: "פלורליזם זה בדרכי הפרשנות של שופטים היושבים על מדין, יש בו מן הטוב, שהרי ריבוי דעות מביא הוא לכלל העמקת העיון והרחבת הדעת. אבל תופעה זו גם חוזרת ומצביעה על הקשר – הבלתי ניתן לניתוק – בין עולמו של הדין ועולמו של הדיין, על הקשר וההשפעה החוזרת שבין אישיותו של השופט, השקפת עולמו ודעותיו על החברה וערכיה, לבין מילוי תפקידו האובייקטיבי בשבתו על כס המשפט". על מנת להוציא מלבם של טועים, שב אֵלון כמה פעמים על עמדתו שלפיה "השיפוט לא ניתן למלאכי השרת. מסור הוא בידי שופט בשר ודם, ומן הנמנע להימנע מקיומו של קשר והשפעה חוזרת בין אישיותו של השופט, השקפת עולמו ודעותיו על החברה וערכיה, לבין מילוי תפקידו האובייקטיבי בשבתו על כס המשפט".
אכן, לדידו של אֵלון, "לשופט צריך ותהא אמת משלו, אמת שהוא דוגל בה ועומד עליה, לפי מיטב הבנתו המשפטית והשקפת-עולמו, ומתוך חילוקי דעות והפלורליזם האינטלקטואלי תצא האמת לאמיתה. "לא תגורו מפני איש". את דבריו חתם בהערה נוקבת, אך בסגנון מעודן כדרכו: "איש" – גם שופט במשמע".
לצד הערכה וכבוד שחלק לעמיתיו, ידע אֵלון לעמוד על שלו, ונשא בגאון את דגל המשפט העברי, על ערכיו ותכניו המגוונים והעשירים. "כשם שיש קנאת סופרים, יש קנאת שופטים. זו עובדה, וזה אפילו בריא. קנאה זו יוצרת פסיקה גדולה, כשנעשית היא בצורה נאותה ומתוך דחף של יצירה עניינית", אמר והוסיף דברים המכירים בחוסר יכולתו של המשפט לפתור כל בעיה. "מלאכת השיפוט – אומנות קשה היא, אומנות ואמנות". אֵלון סבר שעל השופט להכיר במגבלות כוחו ולהימנע משליחת ידו בכל סוגיה משפטית המונחת לפתחו של בית המשפט, גם כשבמהותה אין היא אלא גברת פוליטית שהלבישוה באדרת ומחלצות משפטיות. לדידו, כלל גדול הוא בעולם המשפט: "שפטת מרובה – לא שפטת".
מתוך גישה עקרונית זו, יצא חוצץ נגד המבקשים להפוך את בית המשפט לגוף מכריע בכל שאלה פוליטית וצבאית: "מי אנו ומה אנו, מה כוחנו ומה גבורתנו, כשופטים, שנכריע בשאלה פוליטית וצבאית כה מובהקת? הרי אלה נושאים שמעצם מהותם וטיבם רק גופים אחרים ראויים ומיומנים לעסוק בבדיקתם, כגון ועדת חקירה ממלכתית המורכבת, בנוסף לשופט, ממומחים ובקיאים בדבר. אך אנו, השופטים, אפילו כולנו חכמים וכולנו נבונים, מה לנו ולרזי יציאה למלחמה וכניסה לדיפלומטיה?"
אך מעל לכל, נשא אלון ברמה את נס המשפט העברי, ויצירת החיבור והסינתיזה בינו לבין חיינו, כאן ועכשיו. וכך כתב: "לא זו בלבד שאין בקליטת המשפט העברי במערכת המשפטית של המדינה משום 'פגיעה' בו, אלא להפך: הדרך הראשית להחייאת המשפט העברי ולהחזרתו לחיי המעשה היא על ידי קליטתו מחדש במערכת המשפטית של המדינה העברית. רק בדרך זו יחזור המשפט העברי להתמודד עם בעיות שהזמן גרמן, ורק מתוך התמודדות זו תוּפַח בו מחדש רוח רעננה ומשיבת נפש שיש עמה תסיסה של יצירה ביסוסה של מערכת המשפט במדינה העברית על עקרונות המשפט העברי, כשם שחשובה היא למערכת משפטה של המדינה העברית כך חשובה היא למשפט העברי גופו, כדי לחזור ולקשרו לחיי המעשה ומתוך כך להחזירו למעגלי היצירה היום יומית".
(משפטים תשעה)