כל המאמרים במדור צו

בספרה 'הרעשן של השען: כיצד נימלט מהכחדה' משרטטת רבּקה קוסטה מתווה מרתק על דרך מותן של ציוויליזציות. זה קורה להן, היא טוענת, כאשר הבעיות שלהן

בדיני הקורבנות שבפרשות השבוע משוחחות לתחושתי מספר שיחות. לא לחינם המילים של דיבור ואמירה חוזרות ונשנות. לכן, עלינו להאזין גם לשיחה הפנימית כמיטב יכולתנו. דוגמה

הגדת הפסח עבורי אינה רק סיפור היסטורי, אלא מראה המוצבת מול כל דור ודור. באופן זה, ארבעת הבנים אינם רק טיפוסים תיאורטיים, אלא שלבים כרונולוגיים

פרשת צו ממשיכה את פרשת ויקרא, אבל מזיזה את המוקד. אם בפרשת ויקרא הכול מתחיל מהרגע שבו אדם נכשל, מבין שחטא ומבקש לתקן, כאן מתחילה

פרשת צו ממשיכה את תורת הקורבנות, אך בניגוד לפרשת ויקרא, היא אינה פונה אל האדם הפרטי בלבד, אלא אל הכוהנים – אל המנהיגות הרוחנית. כבר

רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא (תקח-תקפה; 1748-1825) הידוע בכינויו "אוהב ישראל" היה מחשובי אדמו"רי החסידות. היה תלמידם של רבי אלימלך מליזאנסק והמגיד מזלאטשוב, ושימש בקובאלסוב,

בתקופה הטעונה והמורכבת הזו של אזעקות וריצות לממ"דים, חוסר ודאות וחוסר ביטחון, דאגות וטרדות, כאשר חג הפסח ניצב בפתח, ואנחנו מנסים לג'נגל בין המצב הרגיש

הכתוב אומר (ויקרא ו, ב') "צו את אהרן ואת בניו לאמור, זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר, ואש

"מעשה היה ברבנו הקדוש שהיה עובר בסימונייא… בקשו ממנו זקן אחד חכם מי שילמדם תורה. נתן להם את רבי לוי בר סיסי… אמרו לו: רבי,