ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)הגדת הפסח עבורי אינה רק סיפור היסטורי, אלא מראה המוצבת מול כל דור ודור. באופן זה, ארבעת הבנים אינם רק טיפוסים תיאורטיים, אלא שלבים כרונולוגיים בסיפור הישראלי המטלטל של המלחמה – מסע של התפכחות, מכאב עמוק ועד לאחריות לאומית ואישית.
הבן הרשע מייצג את המציאות שקדמה ל-7 באוקטובר. זהו הבן שהוציא את עצמו מן הכלל בשאלתו: "מה העבודה הזאת לכם?". שאלה זו שיקפה את הקיטוב העמוק שבו חיינו, כשהיינו עסוקים בפירוק ה"אנחנו" ליחידים ולקבוצות עוינות. איבדנו את היכולת לראות זה בזה אחים ולזהות את הסכנה האורבת בחוץ ובפנים, ובכך השארנו את הבית פרוץ לרוח.
עם פרוץ המלחמה והמאבק על החטופים, פגשנו את הבן התם. ה"תם" הוא המבט המזועזע השואל בתהייה: "מה זאת?". מול האכזריות הבלתי נתפסת והכאב על אחינו ואחיותינו – הנרצחים והחטופים, נותרנו עם קריאה: למגר את הרוע הבלתי נתפס ולהשיב את מי שניתן הביתה. זו הייתה תקופה של תמימות שנשברה והתייצבות מול שאלות מוסריות קשות.
בתקופה שבין שחרור החטופים לבין ההתקפה האחרונה על איראן, הופענו בדמותו של זה שאינו יודע לשאול. מצאנו את עצמנו עייפים, נעים בין תקווה לאי ודאות גדולה לגבי המשך הדרך, לצד מעורבות גוברת של ארה"ב בניהול המערכה הרב-זירתית. כל אלו לוו בחזרה למעין שגרה – אך הייתה זו שגרה שקטה ואילמת.
כעת, תחת התקיפה שלנו והמטחים מאיראן, כולי תקווה שהגענו אל הבן החכם. זהו הבן שמתחיל להבין ולהפנים את חוקי המשחק במזרח התיכון ובזירה העולמית, ואת תנאי הקיום שלנו כאן. זוהי חוכמה של התפכחות: ההבנה שגורלנו שזור זה בזה, שהאיום הוא קיומי, ושעלינו לפעול מתוך אסטרטגיה ערכית וצבאית נחושה ולחתור לשיח אמיתי בינינו.
קריאה לפעולה לקראת הפסח הבא
עבורי, ההגדה היא קריאה עמוקה לפעולה ברמה האישית והלאומית כאחד. האתגר הניצב לפתחנו הוא להפוך את ה"חוכמה" שנרכשה בדם ובדמעות, למעשים. עלינו לשאת את ניצני הניסיון שגיבשנו השנה אל עבר חג הפסח הבא, אל שולחן הסדר העתידי – בו נתייצב לא רק כעדים לטראומה, אלא כשותפים לתחילתו של תיקון חברתי והתבגרות לאומית.
השנה איננו אותם הבנים שהיינו; עלינו להמשיך לשאול שאלות קשות, ולהשיב עליהן מתוך אחריות ומחויבות לנצח ישראל.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
