פכטר עידו (רב, ד"ר, נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)כשהייתי ילד והלכתי לבית הכנסת לא הבנתי מדוע אם אנחנו אשכנזים אנחנו מתפללים בסידורים שכתוב עליהם "ספרד". לקח לי שנים להפנים את האנומליה הזו, שלמרות שעם ישראל מחולק באופן כללי לשתי עדות – אשכנזים וספרדים, יש לו שלושה נוסחי תפילה – אשכנז, ספרד ועדות המזרח (וסליחה מהתימנים שלא הזכרתי כאן; אני מדבר בהכללה גסה). לקח לי עוד זמן להבין שאת המילה "ספרד" החרותה על הסידור לא צריך לקרוא ברי"ש פתוחה אלא ברי"ש שוואית.
נוסח ספרד שנפוץ בעיקר בזכות החסידות הוא אולי הניסיון הראשון והבלתי מודע לעשות "קיבוץ גלויות" בנוסח התפילה. תורת האר"י השפיעה על יהודי מזרח אירופה והם אימצו בתפילה שלהם נוסחים מתוך נוסח האר"י, שמקובל בעדות המזרח. כך קיבלנו נוסח תפילה חדש, נוסח ספרד, הממזג את נוסח אשכנז עם נוסח עדות האר"י המקובל בעדות המזרח.
הבעיה היא שהמיזוג הזה יצר לא מעט שיבושים בתפילה, הן בנוסח והן במנהג. דוגמה אחת, צורמת מאד בעיני, היא הכפילות של קדיש היתום בתפילת ערבית. בנוסח אשכנז לא נהוג לומר "שיר המעלות" בסוף התפילה. אומרים שם את תפילת "עלינו" לאחר קדיש שלם שאומר החזן, ולאחריה האבלים אומרים קדיש ו"ברכו". בנוסח עדות המזרח אומרים "שיר המעלות", לאחר מכן האבלים אומרים קדיש ו"ברכו", וחותמים בתפילת "עלינו", בלי קדיש. בשני הנוסחים, האבלים אומרים קדיש פעם אחת בלבד – כפי שצריך. אין שום סיבה שאבלים יאמרו בכל תפילה יותר מקדיש אחד (גם בתפילת שחרית!).
נוסח ספרד איחד את הנוסחים וכך יצא שאומרים שם קדיש יתום אחרי "שיר המעלות" ועוד קדיש יתום אחרי "עלינו", אין בכך כל צורך. על כך יש שמוסיפים עוד קדיש יתום אחרי ספירת העומר או מזמור "לדוד ה' אורי וישעי", וכך נמצא שאבלים אומרים שלושה קדישים בתפילה אחת! זה מיותר. אין לזה מקור, ואין בזה שום תועלת.
אבל כאמור, השיבוש גם הגיע לנוסח התפילה עצמו. הסתכלו נא בברכת החודש. בנוסח ספרד מתפללים את תפילת "יהי רצון" ומבקשים שם חיים ארוכים. איך אתם מבטאים את המילה ארוכים? בסידורי ספרד תראו לרוב שהכ"ף דגושה, במשמעות של אורך. אך זהו שיבוש. אין שום מקור לשימוש במושג הזה. יש אריכות ימים אך אין "חיים ארוכים". ואמנם, מי שיעיין במקור בנוסח אשכנז יראה שכתוב שם "ארוכים" עם כ"ף רפה. כלומר אנו מבקשים חיים בריאים, כמו המילה "ארוכה" שאנו מזכירים בברכת "רפאנו" בתפילת שמונה עשרה ("והעלה ארוכה ורפואה שלמה").
עוד שיבוש: בתפילת שמע קולנו בשמונה עשרה חותמים בנוסח אשכנז "כי אתה שומע תפילת עמך ישראל ברחמים". בנוסח עדות המזרח חותמים "כי אתה שומע תפילת כל פה". מה עשו בנוסח ספרד? איחדו את הנוסחים וכך יצאה אמירה לא הגיונית: "כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל ברחמים". מה הפשר של המשפט הזה? האם א-לוהים שומע תפילת כל פה או רק של עמך ישראל? אי אפשר לומר גם וגם באותו משפט. זה שיבוש.
יש עוד שיבושים לא מעטים בנוסח ספרד, שקצרה היריעה מלמנותם (בהיבט הזה יבואו על הברכה בהוצאה המחודשת של סידור רינת ישראל, שבה תיקנו את חלקם), אבל כאן אבקש לקונן על עניין אחר: על היעלמותו הגוברת והולכת של נוסח אשכנז המקורי. כיום כמעט שאין בתי כנסת בארץ שמתפללים בנוסח אשכנז טהור. בעוד שכל הנוסחים ותתי נוסחים (מרוקאי, ירושלמי, תוניסאי, תימני ועוד) זוכים להכרה ולעדנה, נוסח אשכנז מתמעט והולך. ישנם מספר מצומצם של מניינים שמתפללים בו – של יוצאי גרמניה או של עולים מאנגליה שעוד מחזיקים בנוסח הזה. אך לרוב, נוסח אשכנז נטמע בנוסח ספרד המקובל בארץ ישראל וכמעט שאי אפשר למצוא מניין שמתפלל בנוסח הזה.
גם סידורים בנוסח אשכנז קשה למצוא. כשתכנסו לבתי כנסת אשכנזים, קרוב לודאי שיהיה לכם קל יותר למצוא סידורים בנוסח עדות המזרח מאשר סידורים בנוסח אשכנז. המחיר שאנו משלמים הוא כפול: גם איבוד מורשת תרבותית מפוארת וגם ניתוק מהנוסח המקורי של התפילה. אני יכול להעיד שכמעט בכל פעם שהתפללתי במניין בנוסח אשכנז התבהר לי או שיבוש שקיים בנוסח ספרד או מקור למנהג תפילה שלא ידעתי את טיבו.
מוטלת עלינו כיום משימה: לשמר את נוסח אשכנז המקורי. אני מכיר כמה אשכנזים שחזרו אל נוסח זה וגם אני שוקל לעשות זאת. בכל מקרה, חשוב שבבתי כנסת יתנו לו גם מקום. להחזיר עטרה אשכנזית ליושנה.
