כבוד ההנהגה, הנשיאות ומערכת המשפט

מתוך מגוון המצוות שיש בפרשת קדושים השייכים לתחום החברתי, נתמקד באיסור הקללה. בפרשתנו הקללה מופנית כלפי החרש: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ …". אולם בספר שמות ניסוח האיסור מתייחס דווקא לשדרת ההנהגה הן ביחס למערכת המשפט, והן ביחס לממשל : "אֱ-לֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר". הדרך הפשוטה והקלה לשחרר קיטור היא באמצעות הקללה. ובלשונו החדה של הרש"ר הירש:

"הן הקללה מבטאת את כל רוע ליבו של המקלל רק מתוך שאין לו כוח, הוא נמנע מלהרע לחברו. איסור "לא תקלל" הוא כללי ביותר".

ייתכן ורוע זה בא בעיקר לידי ביטוי דווקא בקללה המוטחת בחרש. דווקא משום שהחרש אינו שומע, וייתכן שגם לא יהיה מודע לכך שמקללים אותו. בכל זאת, התורה הזהירה אותנו מלקלל את החרש דווקא מתוך צורך לשמור על דמותו וצלמו של המקלל עצמו מעצם הוצאת המילים הנוראיות מפיו. הקללה נתפסת בעיקרה כעבירת התנהגות, ולא עבירת תוצאה, והיא מבטאת כֵּשֶל ערכי כשלעצמו, ללא קשר לתוצאתה או לנזק הנגרם הימנה. תפיסה זו באה לידי ביטוי בפסיקה שאוסרת על האדם לקלל אפילו את עצמו. אולם, ניתן לזהות מכנה משותף בין שתי האוכלוסיות שהתורה אוסרת לקלל. לדעת הרמב"ן, התורה מיקדה את האיסור גם באלו שאומללים כמו החרשים שאינם שומעים ומצד שני גם באנשים רמי מעלה כמו נשיא ושופט. ניתן לדייק מכך, שאיסור קללה מתייחס לכל השכבות באוכלוסייה. אולם, בפירושו השני סבור הרמב"ן, שיש קווי דמיון משותפים בין שני מעגלים אלו. החרשים בשל מוגבלותם עשויים לספוג עלבונות אבל לא פחות מהם גם הנשיאים והשופטים שבעם. וכך כותב הרמב"ן:

"והוסיף לאו אחר במושלים, הנשיא והדיין, בעבור שדרך האנשים לקללם בחדרי משכבם כאשר בהשפטו יצא רשע. ובקללת הנשיא והדיין תקלות רבות, כי המון העם בסכלותם ישנאו אותם ויתעוררו לקום עליהם, והם במשפטם יעמידו ארץ"

לדעתו, קיימת נטייה לקלל את מנהיגי העם כאשר אין אנו מרוצים מהנהגתם. גם מערכת המשפט עלולה לספוג חרופים וגידופים מפני חוסר הנוחות שאנו חשים ביחס להכרעות השופטים.

לאחר יום הזיכרון ויום העצמאות ימי הדין והשמחה של עם ישראל ראוי שנקבל על עצמנו להתרחק מקללות וגידופים בין איש לרעהו בין מחנה האחד לשני, לדבוק בשיח ראוי ולשמור על כבוד מנהיגנו ראש הממשלה ונשיא המדינה ועל כבוד מערכת המשפט. למדינת ישראל יש נשיא נבחר, ראש ממשלה נבחר, ומערכת משפטית שפועלת מתוקף החוק. מותר להפגין ולמחות לא כל החלטה היא קודש אבל מצד שני כל פגיעה במערכות השלטון היא פגיעה בלב האומה ועל כך ציוותה לנו התורה: " אֱ-לֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר".