כל המאמרים במדור אחרי-קדושים

"ואל יבוא בכל עת אל הקודש" – אחד המאפיינים המרובים שהתורה בוחנת לאורם את ההבדל שבין  עבודת האלילים ובין הליכה בדרכי ריבונו של עולם היא

למי לא יצא לשמוע בשנתיים האחרונות באמצעי התקשורת, את המבקרים של מהלכי המלחמה שואלים רטורית: "אבל מה האסטרטגיה"? לרוב היא נשמעת מפי בכירים לשעבר במערכת

כשהייתי ילד והלכתי לבית הכנסת לא הבנתי מדוע אם אנחנו אשכנזים אנחנו מתפללים בסידורים שכתוב עליהם "ספרד". לקח לי שנים להפנים את האנומליה הזו, שלמרות

בסוף פרשת קדשים קושר הכתוב בין ירושת הארץ לבין שמירה על החוקים והמשפטים, שנתן לנו ה'. "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כׇּל חֻקֹּתַי וְאֶת כׇּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם

לפרשת 'קדושים' יש מעמד מיוחד שמתבטא בכך שמצוותיה נאמרו במעמד מיוחד – מעמד הקהל. חז"ל הסבירו זאת בכך "שרוב גופי תורה תלויין בה" (ויק"ר כד,ה

פרשת "אחרי מות" נפתחת באירוע מטלטל של מות בני אהרן, ומייד מציבה גבולות ברורים לעבודת הקודש. היא מתמקדת בעבודת יום הכיפורים, בטקסי כפרה מורכבים ובשליחת

"'במדבר סיני' (במד' ג ד). אמר רבי מאיר: וכי במדבר סיני מתו?! אלא מלמד, שהוא קשה לפני הקדוש ברוך הוא, שמהר סיני נטלו אפופסין שלהן

הביטוי 'אחרי מות קדושים אמור', לקוח מתוך המילים הפותחות את פרשות השבוע -אחרי מות, קדושים ואמור. המשמעות שאנשים נותנים לביטוי הזה היא שאחרי שאדם הולך

מתוך מגוון המצוות שיש בפרשת קדושים השייכים לתחום החברתי, נתמקד באיסור הקללה. בפרשתנו הקללה מופנית כלפי החרש: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ …". אולם בספר שמות ניסוח

"'במדבר סיני' (במד' ג ד). אמר רבי מאיר: וכי במדבר סיני מתו?! אלא מלמד, שהוא קשה לפני הקדוש ברוך הוא, שמהר סיני נטלו אפופסין שלהן