בין מדבר סין לקברות התאוה
"ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה. ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש"(במדבר
"ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה. ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש"(במדבר
פרשת בעלותך פותחת בעניין הדלקת מנורת המאור ובהוראה: "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", ניסוח המצריך פרשנות. אחד מן הפרושים מסביר כי המנורה עמדה
פרשת בהעלותך פותחת בציווי כי אהרון יעלה את נרות המנורה (במדבר ח', א'-ב'): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת

"ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו". ציווי זה, שניצב במרכז אחד ממוקדי פרשתנו, עשוי להעלות תמיהה אצל מי שאינו מורגל ב"זמן יהודי". וכי למה לא
פרשת בהעלתך מסתיימת בתיאור הצטרעותם של אהרן ומרים (כן, גם אהרן נצטרע! ראו בבלי שבת צז, א), אחרי שהעזו לדבר במשה. סיום הפרשה מתאר את
רעש גדול אנו עושים בכל שנה ושנה ממצוות עשה של תורה לזכור את אשר עשה לנו עמלק. מצוות מחיית עמלק נלמדת מהפסוק "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר

בפרשת בהעלתך אנו קוראים על גיל הפרישה של הלוויים (במדבר ח, כה-כו). הכתוב מלמד שעל הלוי בן חמישים שנה מוטל לשוב מצבא העבודה, "ולא יעבוד

במרידות המתוארות בספר במדבר, המנהיגים הזוטרים הובילו את ההתנגדות להנהגה המרכזית, ובעקיפין למרידה נגד ה'. בפרשת בהעלותך כתוב: "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' וישמע
משה מבקש מחותנו יתרו להצטרף אליו למסע לארץ ישראל, אולם יתרו מסרב ומבקש לחזור למקומו. כבר בתחילת המסע נתגלו סדקים, ששיאם באירוע חמור, שבמהלכו אומר

בעולמה של תורת ישראל חירות הביטוי – וגם חופש הנבואה – הם עקרונות יסוד. מי שלא יאמין, די לו שיסתובב בערי יהודה ובחוצות ירושלים ויתבונן