תורת המספרים

פרופ' עדו קנטר
המחלקה לפיזיקה

תחילתו של ספר במדבר, בייחוד פרשות במדבר ונשא, עמוסה במספרים ובחישובים אולי יותר מכל פרשה אחרת בתורה. על רקע זה עולה השאלה האם יש ייחוד למספרים המופיעים בתורה, ומה תדירות הופעתם. להלן נבחן את השאלה הבאה מהו המספר הראשון אשר אינו מופיע בתורה?
המעיין ימצא שכל המספרים מ-1 ועד 30 מופיעים בתורה מלבד חמשת המספרים 18, 19, 22, 23 ו-26. להלן כמה דוגמות להופעת המספרים: 1 עד 7 מופיעים בבריאת העולם; 8 עד 14 מופיעים במספרי הקרבנות אשר הוקרבו בחג הסוכות (במ' כט); 15 מופיע בפרשת נח – "חמש עשרה אמה מלמעלה גבהו המים ויכוסו ההרים" (בר' ז:כ); 16 במשפחת יעקב – "אלה בני זילפה… ותלד אלה ליעקב שש עשרה נפש" (בר' מו:יח); 17 – "אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה" (בר' לז:ב); 20 בהתדיינות שבין אברהם לקב"ה בעניין סדום – "אולי ימצאון שם עשרים" (בר' יח:לא); 21 בפסח – "תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחדש בערב" (שמ' יב:יח); 24 בסיכום קרבנות הנשיאים – "וכל בקר זבח השלמים עשרים וארבע פרים" (במ' ז:פח); 25 במפקד העם – "מבן עשרים וחמש שנה ומעלה" (במ' ח:כד); 27 – "ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ" (בר' ח:יד); 28 – "ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה" (שמ' כו:ב); 29 – "ויחי נחור תשע ועשרים שנה ויולד את תרח" (בר' יא:כד); 30 – "אולי ימצאון שם שלשים" (בר' יח:ל).
המספרים 18, 19, 22, 23 אינם מופיעים בתורה כמספר עצמאי אלא כחלק ממספר או כקידומת לאלפים. לדוגמה: 18 – "וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות" (בר' יד:יד); 19 – "ויחי נחור אחרי הולידו את תרח תשע עשרה שנה ומאת שנה" (בר' יא:כה); 22 – לראשונה בפרשתנו "כל פקודי הלוים… שנים ועשרים אלף" (במ' ג:לט); 23 – "ויהיו כל פקדיהם שלשה ועשרים אלף" (במ' כו:סב).
נמצא אפוא שהמספר הראשון אשר חסר בתורה הוא 26; אין הוא מופיע כמספר עצמאי ואף לא כחלק ממספר. מדוע? לא מצאתי לכך תשובה אלא בהנחה שהסיבה לכך היא ששמו של הקב"ה – ה ו י ה – עולה בגמטרייה ל-26, והוא נותן התורה לעמו ישראל ונמצא בה ובכל מקום. אפשר להוסיף ולומר שכידוע, 1+1=2, ובשפת המחשב המכילה רק את הספרות 0 ו-1 נקבל 1+1=0. אולם לא מצאנו מתמטיקה שבה מתקיים 1+1=1 אלא בלשון הקודש אשר בה אחד (בגימטרייה = 13) + אחד (13) = ה ו י ה (26), שהוא אחד, וייתכן שזאת הכוונה במילות התפילה בראשיתה ובמניינים מסוימים אף בסופה: "והוא אחד ואין שני להמשילו להחבירה" וגם "אחד ואין יחיד כיחודו נעלם וגם אין סוף לאחדותו", וכאשר 1+1=1 אזי גם 1+1+1=1 וכן הלאה – "והוא אחד ואין שני".
בעניין זה מצאתי לומר גם על דרך החידוד שהמילה שורש יש לה משמעות בשפה העברית, אולם יש לה גם משמעות כפעולה מתמטית – שורש של מספר. לדוגמה, שורש של 16 הוא 4, והסימול המתמטי הוא=4 . "ו-י-ה-ו-ה א להים אמת" (יר' י:י), "חותמו של הקב"ה אמת" (יומא סט) ומי שיחפש את שורש ה-אמת=441 ימצאנה, = 21, והם אותיות המרכיבות את שמו יתברך יו"ד+ה"א+ו"ו=21 ואשר צירופן ה-ו-י-ה עולה למניין 26.
(במדבר תשע)